Hommage a Driss Chraibi

Publié le par Yigal Bin-Nun


לזכרו‭ ‬של‭ ‬דריס‭ ‬שרייבי

‭   ‬יגאל‭ ‬בן‭-‬נון

 

ב-10‭ ‬במאי‭ ‬1953‭ ‬נרשמת‭ ‬אחת‭ ‬מפעולות‭ ‬הטרור‭ ‬העצמאיות‭ ‬המוזרות‭ ‬ביותר‭ ‬במאבק‭ ‬נגד‭ ‬שלטונה‭ ‬של‭ ‬צרפת‭ ‬במרוקו‭. ‬אחמד‭ ‬אַחַנסָל‭, ‬ברברי‭ ‬עובד‭ ‬אדמה‭ ‬מן‭ ‬האטלס‭ ‬התיכון‭, ‬הרג‭ ‬ביוזמתו‭ ‬האישית‭ ‬ולבדו‭ ‬צרפתים‭ ‬שנקלעו‭ ‬ליד‭ ‬כפרו‭ ‬תַדלָה‭. ‬כיוון‭ ‬שהמתנקש‭ ‬נתפס‭ ‬ונחקר‭, ‬ניתן‭ ‬היה‭ ‬לעמוד‭ ‬מעט‭ ‬על‭ ‬דמותו‭ ‬ולתהות‭ ‬על‭ ‬מניעיו‭. ‬תחילה‭ ‬רצח‭ ‬אַחַנסָל‭ ‬שוטר‭ ‬בתוך‭ ‬עמדתו‭, ‬תוך‭ ‬שימוש‭ ‬בנשקו‭ ‬של‭ ‬השוטר‭. ‬ארבעה‭ ‬ימים‭ ‬לאחר‭ ‬מכן‭ ‬הודיעו‭ ‬על‭ ‬מותם‭ ‬של‭ ‬פקיד‭ ‬ממשלתי‭ ‬ואמו‭, ‬של‭ ‬אישה‭ ‬צעירה‭ ‬ובן‭ ‬זוגה‭, ‬שנסעו‭ ‬על‭ ‬אופנוע‭ ‬ושל‭ ‬זוג‭ ‬נוסף‭ ‬שטייל‭ ‬ליד‭ ‬סכר‭ ‬בין‭ ‬הנהרות‭ (‬בין‭ ‬אלווידאן‭). ‬הרשימה‭ ‬התארכה‭ ‬והפניקה‭ ‬גדלה‭. ‬מי‭ ‬שנטה‭ ‬לחשוב‭ ‬שמדובר‭ ‬במשוגע‭ ‬התבדה‭. ‬כעשרת‭ ‬אלפים‭ ‬איש‭ ‬גויסו‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬המשטרה‭ ‬לאיתורו‭ ‬של‭ ‬המתנקש‭, ‬אך‭ ‬רק‭ ‬פרס‭ ‬כספי‭ ‬של‭ ‬מיליון‭ ‬פרנק‭ ‬ותמימותם‭ ‬של‭ ‬כפריים‭ ‬אחדים‭ ‬הביאו‭ ‬ללכידתו‭. ‬

ארבעה‭ ‬עשר‭ ‬יום‭ ‬לאחר‭ ‬ההתנקשות‭ ‬הראשונה‭ ‬פנה‭ ‬הרוצח‭ ‬מתַדלָה‭ ‬לשלושה‭ ‬כפריים‭ ‬מן‭ ‬האזור‭ ‬וביקש‭ ‬מהם‭ ‬אוכל‭. ‬הם‭ ‬זיהו‭ ‬אותו‭, ‬מבלי‭ ‬שידעו‭ ‬שהוא‭ ‬מבצע‭ ‬את‭ ‬מעשיו‭ ‬ממניעים‭ ‬לאומיים‭. ‬הם‭ ‬פירקו‭ ‬אותו‭ ‬מנשקו‭ ‬ומסרו‭ ‬אותו‭ ‬למפקד‭ ‬המשטרה‭ ‬המקומית‭. ‬מפקד‭ ‬המשטרה‭ ‬הצרפתי‭ ‬פיליפ‭ ‬בוניפס‭ ‬עצמו‭ ‬והממונה‭ ‬על‭ ‬כוחות‭ ‬הביטחון‭ ‬במרוקו‭ ‬הגיעו‭ ‬למקום‭ ‬כדי‭ ‬לחקור‭ ‬את‭ ‬האיש‭. "‬חיכינו‭ ‬לראות‭ ‬תימהוני‭ ‬או‭ ‬מטורף‭ ‬עצבני‭ ‬בעל‭ ‬פנים‭ ‬מפחידות‭ ‬ומראה‭ ‬של‭ ‬רוצח‭, ‬אך‭ ‬מצאנו‭ ‬אדם‭ ‬אדיש‭, ‬מודע‭ ‬לגורלו‭, ‬שהתנהגותו‭ ‬אינה‭ ‬מסגירה‭ ‬שום‭ ‬תחושת‭ ‬פחד‭". ‬לשאלה‭ ‬למה‭ ‬הוא‭ ‬רצח‭, ‬הכפרי‭ ‬השיב‭ ‬בשלווה‭: "‬כך‭ ‬רצה‭ ‬האל‭". ‬

מה‭ ‬מניע‭ ‬כפרי‭ ‬זקן‭ ‬מנותק‭ ‬ממוקדי‭ ‬החיים‭ ‬הפוליטיים‭ ‬לרצוח‭? ‬הבוז‭ ‬הניבט‭ ‬מעיניהם‭ ‬של‭ ‬הזרים‭ ‬ותחושה‭ ‬בסיסית‭ ‬של‭ ‬עלבון‭ ‬והשפלה‭, ‬הם‭ ‬המניע‭ ‬לתחושת‭ ‬הנקם‭. ‬תחושה‭ ‬זאת‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬בה‭ ‬מן‭ ‬הלהט‭ ‬הרעיוני‭, ‬אפילו‭ ‬לא‭ ‬שנאה‭ ‬עזה‭, ‬אלא‭ ‬תחושה‭ ‬שההתנקשות‭ ‬היא‭ ‬הדבר‭ ‬הנכון‭ ‬ושיש‭ ‬לבצעה‭ ‬באופן‭ ‬אינסטינקטיבי‭. ‬הדבר‭ ‬נעשה‭ ‬כשיגרה‭ ‬של‭ ‬עבודה‭, ‬בשלוות‭ ‬נפש‭, ‬כמעט‭ ‬באפטיה‭. ‬למרות‭ ‬נטייתם‭ ‬של‭ ‬היסטוריונים‭ ‬להסביר‭, ‬בהתאם‭ ‬לתפיסת‭ ‬עולמם‭ ‬הפוליטית‭, ‬מניעים‭ ‬פטריוטיים‭, ‬חופש‭ ‬ועצמאות‭ ‬טריטוריאלית‭-‬מדינית‭, ‬כגורמים‭ ‬מולדים‭ ‬המהווים‭ ‬מניע‭ ‬עיקרי‭ ‬למתנקשים‭, ‬נדמה‭ ‬שעל‭ ‬פי‭ ‬דוגמה‭ ‬זו‭, ‬הדחייה‭ ‬שמעורר‭ ‬הכובש‭ ‬הזר‭, ‬ובעיקר‭ ‬ההתקוממות‭ ‬נגד‭ ‬ההשפלה‭ ‬הם‭ ‬הגורמים‭ ‬הקובעים‭.‬

דמותו‭ ‬של‭ ‬הרוצח‭ ‬מתַדלָה‭ ‬מזכירה‭ ‬דמות‭ ‬ספרותית‭ ‬נוספת‭: "‬האב‭ ‬מילון‭", ‬החקלאי‭ ‬מנורמנדי‭ ‬מסיפורו‭ ‬של‭ ‬גי‭ ‬דה‭-‬מופסן‭, ‬שהורג‭ ‬51‭ ‬גרמנים‭ ‬ללא‭ ‬חרטה‭, ‬כיוון‭ ‬שבאו‭ ‬להתמקם‭ ‬בארצו‭ ‬מבלי‭ ‬שהתגרה‭ ‬בהם‭. ‬הוא‭ ‬ראה‭ ‬בהריגתם‭ ‬דבר‭ ‬טבעי‭ ‬ביותר‭. ‬בשנת‭ ‬1981‭ ‬פרסם‭ ‬הסופר‭ ‬המרוקאי‭ ‬דריס‭ ‬שרייבי‭, ‬את‭ ‬ספרו‭ "‬חקירה‭ ‬בכפר‭", ‬בו‭ ‬הוא‭ ‬תיאר‭ ‬בעט‭ ‬שנונה‭ ‬את‭ ‬דמותו‭ ‬של‭ "‬המפקד‭ ‬פילַגר‭", ‬דמות‭ ‬המזכירה‭ ‬באופן‭ ‬מפתיע‭ ‬את‭ ‬אישיותו‭ ‬ומניעיו‭ ‬של‭ ‬הבֶּרבֶּרִי‭ ‬מתַדלָה‭, ‬אחמד‭ ‬אַחַנסָל‭. ‬

דריס‭ ‬שרייבי‭ ‬נפטר‭ ‬באחד‭ ‬באפריל‭ ‬2007‭  ‬בגיל‭ ‬81‭ ‬בדרום‭ ‬צרפת‭. ‬הוא‭ ‬נולד‭ ‬בשנת‭ ‬1926‭  ‬באלג‭'‬דידה‭ (‬מזגאן‭) ‬במשפחה‭ ‬שמוצאה‭ ‬מפאס‭, ‬כתב‭ ‬צרפתית‭ ‬כמו‭ ‬טהר‭ ‬בן‭ ‬ג‘לון‭ ‬הצעיר‭ ‬ממנו‭. ‬הוא‭ ‬למד‭ ‬כימיה‭ ‬ונוירו‭-‬פסיכיאטריה‭ ‬בפריס‭ ‬והחל‭ ‬לפרסם‭ ‬רומנים‭ ‬משנת‭ ‬1954‭. ‬דריס‭ ‬שרייבי‭ ‬מתאר‭ ‬בספריו‭ ‬את‭ ‬המרד‭ ‬נגד‭ ‬האב‭ ‬ואת‭ ‬הקיבוע‭ ‬באהבת‭ ‬האם‭. ‬הוא‭ ‬מרד‭ ‬גם‭ ‬בבורגנות‭ ‬ובאסלם‭ ‬המסויד‭. ‬ספריו‭ "‬העבר‭ ‬הפשוט‭" ‬ו‭"‬ההמון‭" ‬דנים‭ ‬בבעיות‭ ‬הזהות‭ ‬החריפות‭, ‬בחיים‭ ‬בין‭ ‬מזרח‭ ‬למערב‭. ‬ביצירתו‭ ‬הוא‭ ‬מותח‭ ‬ביקורת‭ ‬על‭ ‬החברה‭ ‬הפטריארכלית‭ ‬השמרנית‭ ‬ומפנה‭ ‬מבט‭ ‬לעבר‭ ‬דמויות‭ ‬שבשולי‭ ‬החברה‭: ‬מנוצלים‭ ‬ועקורים‭. ‬הירחון‭ ‬הפוליטי‭-‬ספרותי‭ "‬לם‭-‬אליף‭" (‬למד‭-‬אלף‭ = ‬לא‭) ‬גינה‭ ‬בהזדמנויות‭ ‬אחדות‭ ‬את‭ ‬הסופר‭ ‬שרייבי‭ ‬על‭ ‬בחירתו‭ ‬בשפה‭ ‬הצרפתית‭ ‬וראה‭ ‬בספרו‭ "‬חבר‭ ‬אחד‭ ‬ייבא‭ ‬לבקרנו‭", ‬את‭ ‬שלילת‭ ‬עברו‭.‬

השפלתו‭ ‬של‭ ‬אחמד‭ ‬אחנסל‭ ‬אופיינית‭ ‬למצבה‭ ‬של‭ ‬הקהילה‭ ‬היהודית‭ ‬במרוקו‭ ‬ערב‭ ‬עצמאותה‭. ‬היהודים‭ ‬שתו‭ ‬בצימאון‭ ‬רב‭ ‬את‭ ‬תרבות‭ ‬צרפת‭ ‬ושפתה‭ ‬אך‭ ‬שנאו‭ ‬את‭ ‬נציגיה‭ ‬במרוקו‭. ‬לאורך‭ ‬כל‭ ‬ימי‭ ‬החסות‭ ‬הצרפתית‭ ‬הם‭ ‬סבלו‭ ‬השפלות‭ ‬כילידים‭ ‬ולא‭ ‬מעט‭ ‬פעמים‭ ‬אנשיו‭ ‬של‭ ‬פיליפ‭ ‬בוניפס‭ ‬ניסו‭ ‬להסית‭ ‬מוסלמים‭ ‬נגד‭ ‬היהודים‭. ‬יהודי‭ ‬מרוקו‭ ‬ברובם‭ ‬הגדול‭ ‬אמנם‭ ‬לא‭ ‬נטלו‭ ‬חלק‭ ‬פעיל‭ ‬בתנועה‭ ‬הלאומית‭ ‬המרוקאית‭, ‬אך‭ ‬עצמאות‭ ‬מרוקו‭ ‬הורגשה‭ ‬אצל‭ ‬רבים‭ ‬באנחת‭ ‬הקלה‭ ‬ובתקווה‭ ‬לפריחה‭ ‬חדשה‭. ‬תחושה‭ ‬זו‭ ‬כונתה‭ ‬בידי‭ ‬נציגי‭ ‬המוסד‭ ‬שהחלו‭ ‬לפעול‭ ‬אז‭ ‬במרוקו‭ ‬כאופוריית‭ ‬העצמאות‭ ‬וכתור‭ ‬זהב‭ ‬של‭ ‬הקהילה‭. ‬דריס‭ ‬שרייבי‭ ‬שייך‭ ‬לדורם‭ ‬של‭ ‬מנהיגי‭ ‬האומה‭ ‬המרוקאית‭ ‬החדשה‭,  ‬מברכּ‭ ‬בכּאי‭, ‬עבדלקדר‭ ‬בן‭-‬ג‭'‬לון‭, ‬מחג‭'‬ובי‭ ‬אחרדן‭, ‬מוחמד‭ ‬אופקיר‭, ‬עבדרחים‭ ‬בועביד‭ ‬ומהדי‭ ‬בן‭-‬ברכה‭. ‬רובם‭ ‬ניהלו‭ ‬קשרים‭ ‬אמיצים‭ ‬עם‭ ‬הקהילה‭ ‬היהודית‭, ‬דאגו‭ ‬לזכויותיה‭ ‬ויותר‭ ‬מכל‭ ‬חשו‭ ‬הערצה‭ ‬רבה‭ ‬לישראל‭. ‬עם‭ ‬הזמן‭, ‬הסכסוך‭ ‬הישראלי‭ ‬ערבי‭ ‬והשתקפותו‭ ‬בתקשורת‭ ‬טרף‭ ‬את‭ ‬הקלפים‭ ‬ופגע‭ ‬בהרמוניה‭ ‬זו‭. ‬הקטע‭ ‬מספרו‭ ‬של‭ ‬דריס‭ ‬שרייבי‭ ‬הוא‭ ‬הוקרה‭ ‬לפעילותם‭ ‬של‭ ‬ראשי‭ ‬השלטון‭ ‬במרוקו‭ ‬לאחר‭ ‬עצמאותה‭ ‬למען‭ ‬הקהילה‭ ‬היהודית‭ ‬בארצם‭.‬

 

 

המפקד‭ ‬פילגר

מאת‭ ‬דריס‭ ‬שרייבי

תרגם‭ ‬מצרפתית‭ ‬יגאל‭ ‬בן‭-‬נון

 

המפקד‭ ‬פילַגר‭ ‬היה‭ ‬בן‭ ‬כפר‭, ‬אדם‭ ‬כמונו‭. ‬הוא‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬אלא‭ ‬איש‭ ‬מן‭ ‬ההר‭. ‬איש‭ ‬זקן‭ ‬היה‭ ‬ודבר‭ ‬לא‭ ‬התרחש‭ ‬בחייו‭. ‬עד‭ ‬היום‭ ‬ההוא‭. ‬הוא‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬מפקד‭ ‬לשעבר‭, ‬רק‭ ‬בן‭ ‬כפר‭ ‬כמונו‭. ‬שום‭ ‬סיפור‭ ‬לא‭ ‬קשור‭ ‬אליו‭, ‬לא‭ ‬בעבר‭ ‬ולא‭ ‬בעתיד‭. ‬אדם‭ ‬שקט‭ ‬ומאושר‭. ‬ואז‭, ‬יום‭ ‬אחד‭, ‬הוא‭ ‬ירד‭ ‬לכפר‭ ‬השכן‭, ‬בידיו‭ ‬שתי‭ ‬תרנגולות‭ ‬קשורות‭ ‬בכרעיהן‭ ‬אחת‭ ‬לשנייה‭ ‬ועל‭ ‬זרועו‭ ‬סל‭ ‬מלא‭ ‬ביצים‭.‬

‭- ‬איזה‭ ‬כפר‭? ‬שאל‭ ‬המפקד‭.‬

‭- ‬שם‭, ‬בצידו‭ ‬השני‭ ‬של‭ ‬ההר‭. ‬הם‭ ‬בֶּרבֶּרִים‭ ‬כמונו‭. ‬הם‭ ‬הרי‭ ‬אחינו‭. ‬הוא‭ ‬ביקש‭ ‬לפקוד‭ ‬את‭ ‬השוק‭. ‬יום‭ ‬אביב‭ ‬היה‭. ‬העיירה‭ ‬הקטנה‭ ‬לא‭ ‬רחוקה‭, ‬מהלך‭ ‬חצי‭ ‬יום‭. ‬ביצים‭ ‬ותרנגולות‭ ‬היו‭ ‬לו‭. ‬ביקש‭ ‬הזקן‭ ‬למכור‭ ‬אותן‭ ‬למי‭ ‬שאין‭ ‬לו‭ ‬ולשוב‭ ‬לביתו‭ ‬מצויד‭ ‬במה‭ ‬שחסר‭ ‬לבני‭ ‬ביתו‭, ‬מעט‭ ‬קמח‭ ‬ועלי‭ ‬תה‭ ‬למשל‭. ‬הוא‭ ‬יצא‭ ‬מוקדם‭ ‬בבוקר‭ ‬ורצה‭ ‬לשוב‭ ‬לפנות‭ ‬ערב‭. ‬בן‭ ‬הכפר‭ ‬הזקן‭ ‬לא‭ ‬ידע‭ ‬שפחד‭ ‬אלוהים‭ ‬ירד‭ ‬מעברו‭ ‬השני‭ ‬של‭ ‬ההר‭. ‬את‭ ‬הדרך‭ ‬הכיר‭ ‬היטב‭. ‬בן‭ ‬הכפר‭ ‬צעד‭ ‬בשלווה‭ ‬וללא‭ ‬דאגה‭.‬

הוא‭ ‬הצליח‭ ‬למכור‭ ‬את‭ ‬שתי‭ ‬התרנגולות‭ ‬וגם‭ ‬את‭ ‬הביצים‭. ‬בכיסי‭ ‬הג‭'‬לבה‭ ‬שלו‭ ‬נקשו‭ ‬מטבעות‭ ‬כסף‭. ‬הוא‭ ‬צעד‭ ‬יחף‭, ‬טורבנו‭ ‬על‭ ‬ראשו‭, ‬כפי‭ ‬שרגיל‭ ‬היה‭ ‬לעשות‭ ‬בכל‭ ‬פעם‭ ‬שצעד‭ ‬אל‭ ‬הכפר‭ ‬השכן‭. ‬שם‭ ‬ליד‭ ‬תחנת‭ ‬הרכבת‭, ‬התיישב‭ ‬על‭ ‬המדרכה‭ ‬לרגלי‭ ‬הולכים‭ ‬ושבים‭...‬

לפתע‭ ‬עצר‭ ‬לפניו‭ ‬ג‭'‬יפ‭ ‬בחריקת‭ ‬גלגלים‭ ‬מתכתית‭. ‬שני‭ ‬חיילים‭ ‬במדים‭ ‬מנומרים‭ ‬ירדו‭, ‬רוביהם‭ ‬מוצלבים‭ ‬על‭ ‬החזה‭.‬

‭- ‬אתה‭ ‬שם‭! ‬ניירות‭!‬

הוא‭ ‬לא‭ ‬הבין‭ ‬מה‭ ‬רוצים‭ ‬ממנו‭ ‬אנשי‭ ‬המלחמה‭. ‬אבל‭ ‬יהיה‭ ‬בסדר‭. ‬הוא‭ ‬הרי‭ ‬ירד‭ ‬מן‭ ‬ההר‭ ‬למכור‭ ‬את‭ ‬סחורתו‭ ‬והיה‭ ‬בדרכו‭ ‬חזרה‭ ‬לביתו‭, ‬לא‭ ‬יותר‭. ‬חיילים‭ ‬אלה‭ ‬לבטח‭ ‬יניחו‭ ‬לו‭ ‬ללכת‭ ‬לדרכו‭. ‬לכן‭ ‬התקדם‭ ‬לעברם‭, ‬הביט‭ ‬בהם‭ ‬ללא‭ ‬מורא‭ ‬וללא‭ ‬התגרות‭, ‬כפות‭ ‬ידיו‭ ‬פרושות‭ ‬לפניו‭, ‬כהוכחה‭ ‬לכנותו‭.‬

‭- ‬מאין‭ ‬אתה‭ ‬בא‭? ‬שאל‭ ‬האיש‭ ‬הנמוך‭ ‬שנראה‭ ‬כמפקד‭ ‬וכאיש‭ ‬רע‭.‬

‭- ‬מה‭?‬

‭- ‬אתה‭ ‬חרש‭ ‬או‭ ‬מה‭? ‬מאין‭ ‬באת‭? ‬מְניִן‭ ‬תְג‭'‬ִי‭? ‬קרא‭ ‬השני‭ ‬בערבית‭ ‬קסרקטינית‭.‬

‭- ‬אה‭, ‬משיב‭ ‬בן‭ ‬הכפר‭ ‬בהקלה‭. ‬נְגִ‭'‬י‭ ‬פילַגר‭ (‬אני‭ ‬בא‭ ‬מתחנת‭ ‬הרכבת‭).‬

ברגע‭ ‬בו‭ ‬נאמרו‭ ‬מילים‭ ‬פשוטות‭ ‬והגיוניות‭ ‬אלה‭, ‬אימת‭ ‬המלחמה‭ ‬נחתה‭ ‬על‭ ‬בן‭ ‬הכפר‭ ‬בעצמה‭ ‬אדירה‭. ‬הוא‭ ‬מצא‭ ‬עצמו‭ ‬בחלקו‭ ‬האחורי‭ ‬של‭ ‬הג‭'‬יפ‭ ‬הדוהר‭, ‬איבריו‭ ‬קשורים‭ ‬בטורבנו‭, ‬ספוג‭ ‬מכות‭ ‬וזב‭ ‬דם‭.‬

‭- ‬זה‭ ‬פֶלַגָה‭. ‬טרוריסט‭! ‬הוא‭ ‬מודה‭, ‬החלאה‭!‬

‭- ‬איפה‭ ‬הנשק‭? ‬אתה‭ ‬פותח‭ ‬את‭ ‬הפה‭ ‬או‭ ‬לא‭? ‬איפה‭ ‬האחרים‭?‬

‭- ‬נג‭'‬י‭ ‬פילַגר‭. ‬נג‭'‬י‭ ‬פילַגר‭.‬

כל‭ ‬הלילה‭ ‬עד‭ ‬עלות‭ ‬השחר‭, ‬לא‭ ‬פסק‭ ‬לשוב‭ ‬ולומר‭ ‬את‭ ‬האמת‭ ‬לאמיתה‭. ‬אמת‭ ‬משמיים‭. ‬אך‭ ‬לא‭ ‬האמת‭ ‬של‭ ‬בני‭ ‬האדם‭. ‬הוא‭ ‬בא‭ ‬מתחנת‭ ‬הרכבת‭... ‬הוא‭ ‬לא‭ ‬גרם‭ ‬עוול‭ ‬לאיש‭ ‬והיה‭ ‬עייף‭...‬

המנוחה‭ ‬והנחלה‭ ‬שבו‭ ‬עם‭ ‬בואו‭ ‬של‭ ‬בעל‭ ‬הדרגה‭... ‬הקצין‭ ‬דיבר‭ ‬אתו‭ ‬בשפתו‭, ‬ללא‭ ‬מבטא‭ ‬זר‭. ‬מתברר‭ ‬שבשפתנו‭ ‬הכול‭ ‬פשוט‭. ‬כך‭ ‬מתברר‭ ‬משיחה‭ ‬עם‭ ‬קצין‭ ‬זה‭ ‬שנד‭ ‬בראשו‭: ‬כן‭ ‬אדוני‭ ‬באתי‭ ‬מתחנת‭ ‬הרכבת‭ - ‬פילַגר‭.‬

‭- ‬פֶלַגה‭? (‬טרוריסט‭) ‬אני‭? ‬לא‭. ‬בחיי‭ ‬אלוהים‭ ‬ונביאו‭ ‬ודה‭ ‬גול‭ ‬של‭ ‬הנוצרים‭. ‬אני‭ ‬לא‭ ‬פֶלַגה‭, ‬אדוני‭.‬

טעות‭ ‬אנוש‭ ‬פשוטה‭ ‬פלט‭ ‬הקצין‭ ‬בפני‭ ‬החיילים‭. ‬אף‭ ‬אחד‭ ‬לא‭ ‬התנצל‭ ‬בפניו‭. ‬לאף‭ ‬אחד‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬די‭ ‬אומץ‭ ‬לעשות‭ ‬כן‭. ‬אפילו‭ ‬בושה‭ ‬לא‭ ‬חשו‭ ‬החיילים‭. ‬הם‭ ‬אפשרו‭ ‬לו‭ ‬לאסוף‭ ‬את‭ ‬מטבעות‭ ‬הכסף‭ ‬כשהוא‭ ‬זוחל‭ ‬על‭ ‬ארבע‭ ‬עד‭ ‬לשולחן‭ ‬העינויים‭ ‬שם‭ ‬חווה‭ ‬את‭ ‬החוויות‭ ‬הקשות‭. ‬מטבעות‭ ‬הכסף‭ ‬היו‭ ‬קרות‭ ‬כלבותיהם‭ ‬של‭ ‬אנשים‭ ‬שראשם‭ ‬הפך‭ ‬לראש‭ ‬חזיר‭... ‬הוא‭ ‬עזב‭ ‬את‭ ‬המרתף‭ ‬באטיות‭, ‬בהליכה‭ ‬לאחור‭, ‬כאילו‭ ‬ביקש‭ ‬לעצמו‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הזמן‭ ‬שבעולם‭ ‬כדי‭ ‬לצלם‭ ‬בעיניו‭ ‬כל‭ ‬תו‭ ‬בפניהם‭ ‬של‭ ‬היצורים‭ ‬שזה‭ ‬עתה‭ ‬פגעו‭ ‬בצלמו‭ ‬האנושי‭.‬

שבעה‭ ‬ימים‭ ‬ושבע‭ ‬לילות‭ ‬ישן‭ ‬במערה‭, ‬בלי‭ ‬לאכול‭ ‬ובלי‭ ‬לשתות‭... ‬מנותק‭ ‬מעצמו‭ ‬ומן‭ ‬הסובבים‭ ‬אותו‭... ‬תחבושות‭ ‬עלים‭ ‬ושורשים‭ ‬כיסו‭ ‬את‭ ‬ציפורניו‭, ‬את‭ ‬רגליו‭, ‬את‭ ‬עורפו‭ ‬ואת‭ ‬בטנו‭ ‬מפני‭ ‬חריכתם‭ ‬של‭ ‬בדלי‭ ‬הסיגריות‭. ‬צלקת‭ ‬עמוקה‭ ‬נחרטה‭ ‬בראשו‭, ‬מעמיקה‭ ‬יותר‭ ‬ויותר‭, ‬כמו‭ ‬קוץ‭ ‬מורעל‭. ‬תחושה‭ ‬שלא‭ ‬הכיר‭ ‬מעולם‭: ‬נקמה‭... ‬שנאה‭.. ‬אכזריות‭ ‬ורצון‭ ‬לגרום‭ ‬למוות‭. ‬האיש‭ ‬הפשוט‭ ‬מן‭ ‬הכפר‭, ‬שנולד‭ ‬כאדם‭ ‬טוב‭ ‬ונותר‭ ‬טוב‭ ‬עד‭ ‬שלהי‭ ‬שיבתו‭, ‬הפך‭ ‬בשבועות‭ ‬ובחודשים‭ ‬הבאים‭ ‬ל‭"‬מפקד‭ ‬פילַגר‭".‬

אף‭ ‬יחידה‭ ‬לא‭ ‬עמדה‭ ‬לרשותו‭. ‬אף‭ ‬לא‭ ‬חייל‭ ‬אחד‭. ‬משך‭ ‬זמן‭ ‬רב‭, ‬חשבו‭ ‬לוחמי‭ ‬חזית‭ ‬השחרור‭ ‬הלאומי‭ ‬שנמר‭ ‬צמא‭ ‬דם‭ ‬מסתובב‭ ‬בלילות‭ ‬בהרים‭ ‬ובנחלים‭. ‬כאשר‭ ‬נודע‭ ‬הסיפור‭ ‬ב‭"‬טלפון‭ ‬הערבי‭", ‬העניקו‭ ‬לו‭ ‬הבריות‭ ‬את‭ ‬כינויו‭: ‬המפקד‭ ‬פילַגר‭ ‬והניחו‭ ‬לו‭ ‬לנהל‭ ‬בשקט‭ ‬ובצנעה‭ ‬את‭ ‬מלחמת‭ ‬היחיד‭ ‬שלו‭. ‬עבורם‭ ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬שותף‭ ‬ללא‭ ‬כוונות‭ ‬רווח‭... ‬ללא‭ ‬מפקדה‭, ‬ללא‭ ‬לוגיסטיקה‭ ‬וללא‭ ‬נשק‭. ‬רק‭ ‬סכין‭ ‬עם‭ ‬ידית‭ ‬כפופה‭, ‬עם‭ ‬להב‭ ‬הננעצת‭ ‬באימא‭ ‬אדמה‭ ‬בתום‭ ‬השימוש‭. ‬הוא‭ ‬לא‭ ‬חש‭ ‬הנאה‭ ‬להרוג‭, ‬אבל‭ ‬הרג‭. ‬הוא‭ ‬ביקש‭ ‬לקרר‭ ‬את‭ ‬ליבו‭ ‬כדי‭ ‬לשוב‭ ‬להיות‭ ‬בן‭ ‬כפר‭ ‬מן‭ ‬ההר‭, ‬כפי‭ ‬שהיה‭ ‬בעבר‭.‬

לא‭ ‬פעם‭ ‬סייע‭ ‬לאנשי‭ ‬המלחמה‭ ‬מרצונו‭ ‬הטוב‭. ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬מוכן‭ ‬לבצע‭ ‬הכול‭ ‬ובלבד‭ ‬שיניחו‭ ‬לו‭ ‬לנפשו‭.‬

‭- ‬ראית‭ ‬מחבלים‭?‬

‭- ‬אה‭?‬

‭- ‬ערבים‭, ‬מחבלים‭.‬

‭-‬אה‭? ‬ענה‭ ‬בן‭ ‬הכפר‭.‬

סכינו‭ ‬של‭ ‬המפקד‭ ‬פילַגר‭ ‬לא‭ ‬הבהיקה‭ ‬בחושך‭. ‬היא‭ ‬החלידה‭. ‬במוצב‭ ‬עמד‭ ‬שומר‭ ‬על‭ ‬משמרתו‭. ‬כאשר‭ ‬באו‭ ‬להחליפו‭, ‬נותרה‭ ‬שם‭ ‬רק‭ ‬גווייה‭ ‬שחוטה‭ ‬מאוזן‭ ‬לאוזן‭. ‬הרוג‭ ‬אחד‭ ‬ללילה‭, ‬נקמה‭ ‬אחת‭ ‬כל‭ ‬לילה‭. ‬זה‭ ‬מספיק‭. ‬הרי‭ ‬שלוש‭ ‬מאות‭ ‬שישים‭ ‬וחמישה‭ ‬יום‭ ‬בשנה‭. ‬אולי‭ ‬עם‭ ‬השנים‭ ‬קצת‭ ‬יותר‭. ‬כאשר‭ ‬הפציע‭ ‬השחר‭ ‬נמצא‭ ‬אי‭ ‬שם‭, ‬בין‭ ‬ההר‭ ‬למישור‭, ‬כפרי‭ ‬זקן‭ ‬ישן‭, ‬פה‭ ‬פעור‭... ‬זה‭ ‬הכול‭.‬

מבטו‭ ‬של‭ ‬מפקד‭ ‬פילַגר‭ ‬נישא‭ ‬למרחקים‭. ‬בעיניו‭ ‬ובמוחו‭ ‬הוא‭ ‬צילם‭ ‬אנשים‭ ‬וחפצים‭, ‬לאט‭ ‬ובסבלנות‭, ‬מבוקר‭ ‬עד‭ ‬ערב‭... ‬לאחר‭ ‬מכן‭ ‬התרכז‭ ‬בהדרגה‭ ‬במעשיו‭ ‬ובתנועותיו‭ ‬של‭ ‬איש‭ ‬אחד‭ ‬בלבד‭: ‬חייל‭ ‬זה‭ ‬הוא‭ ‬הגרוע‭ ‬מכולם‭. ‬עם‭ ‬רדת‭ ‬החשכה‭ ‬הוא‭ ‬יהיה‭ ‬הקרבן‭. ‬כך‭ ‬נגזר‭ ‬גורלו‭ ‬במרום‭. "‬מַכְּתובּ‭". ‬המפקד‭ ‬פילַגר‭ ‬אינו‭ ‬אשם‭, ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬וגורלו‭. ‬הצללית‭ ‬מגיעה‭ ‬לטרף‭... ‬לאחר‭ ‬מכן‭ ‬נכנס‭ ‬מיד‭ ‬המפקד‭ ‬פילַגר‭ ‬לבור‭ ‬אותו‭ ‬סימן‭ ‬בעוד‭ ‬מועד‭.‬

עם‭ ‬מותו‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬אדם‭ ‬התקרר‭ ‬ליבו‭ ‬במקצת‭... ‬כך‭ ‬זה‭ ‬היה‭. ‬הוא‭ ‬בכה‭. ‬לאורך‭ ‬שבועות‭ ‬וחודשים‭ ‬של‭ ‬מעשי‭ ‬רצח‭ ‬הפך‭ ‬בכיו‭ ‬חזק‭ ‬יותר‭, ‬הוא‭ ‬בכה‭ ‬יותר‭ ‬ויותר‭. ‬שמעו‭ ‬אנשים‭ ‬את‭ ‬בכיו‭ ‬מרחוק‭ ‬ובאו‭ ‬לנחמו‭. ‬אולי‭ ‬אסון‭ ‬פקד‭ ‬אותו‭. ‬פילַגר‭ ‬לא‭ ‬הוציא‭ ‬מילה‭, ‬לא‭ ‬הקשיב‭ ‬לאיש‭. ‬התייפחות‭ ‬חנוקה‭ ‬הרעידה‭ ‬את‭ ‬כתפיו‭.‬


Publié dans Publcations

Pour être informé des derniers articles, inscrivez vous :

Commenter cet article