YIGAL BIN-NUN

La négociation de l’évacuation en masse des Juifs du Maroc











Le prix de l’exil

Dans un récent article, l’historien Yigal Bin-Nun révèle les dessous de la négociation entre l’État d’Israël et les autorités marocaines pour l’évacuation des juifs du Maroc.

Par : Majda Fahim

«L’histoire des juifs du Maroc après l’Indépendance est marquée par l’évacuation presque totale d’un quart de million de juifs en direction d’Israël ». Comment une population enracinée dans une terre depuis près de 2000 ans a-t-elle été amenée à la quitter en si peu de temps ? La question continue de préoccuper des chercheurs tels que Yigal Bin Nun, convaincus que des pans entiers de cette histoire restent à découvrir. Les raisons du départ massif des juifs ne sont pas simples à élucider. Seule une conjonction de facteurs – culturels, socio-économiques et historiques – permet de rendre compte de l’état d’esprit qui a poussé cette population au départ.



Un avenir incertain. Dans son dernier article intitulé «La négociation de l’évacuation en masse des juifs du Maroc», ce professeur de l’Université Paris VIII dresse le catalogue des raisons de ce départ. Pour l’historien, «une des raisons que l’on n’évoque jamais mais qui reste primordiale est le changement démographique» : un processus qui avait débuté bien avant le XXe siècle et qui avait conduit la population juive à migrer des campagnes vers les petites villes, ou des petites villes vers les grandes villes. Ces migrations intérieures expliquaient pourquoi, à l’indépendance, Casablanca concentrait plus de la moitié de la population juive du Maroc. Tout était prêt en quelque sorte pour faciliter une émigration de masse. «La grande majorité des juifs qui ont quitté le Maroc l’ont fait pour améliorer leurs conditions de vie et leur situation socio-économique», explique Bin Nun. Un autre facteur de taille qui a facilité le départ des juifs est l’occidentalisation rapide de la communauté. Celle-ci fréquente, en effet, depuis 1864, les écoles de l’Alliance universelle israélite où l’accès au savoir se fait par la langue française - devenue vecteur de la modernité. Imprégnés de la culture républicaine, les juifs aspirent désormais à l’assimilation avec les Français. Cependant, la nationalité ne leur sera jamais accordée comme en Algérie, et les lois antisémites de Vichy pendant la guerre finiront de décevoir les espérances françaises dont certains se berçaient. Cependant, l’éducation qu’ils ont reçue n’en a pas moins contribué à creuser un fossé entre eux et la majorité des musulmans.

Sentiment d’asphyxie. Dès 1948, avec la création de l’État d’Israël, les exactions contre les juifs se multiplient au Maroc comme dans les autres pays arabes. En juin 1948, un mois seulement après la création d’Eretz Israël, ont lieu les événements sanglants de Jerada et d’Oujda qui feront 43 morts. Un autre incident, bien qu’il n’ait pas de lien direct avec le conflit israélo-arabe, est à déplorer le 3 août 1954 à Petit-Jean (Sidi Kacem) : six commerçants juifs sont tués. Quoi qu’il en soit, le panarabisme, en plein essor à cette époque, ajoute au malaise de la communauté. Vient alors l’époque de l’Indépendance et son lot d’espoirs. Une certaine euphorie s’empare de la communauté. Un juif, Léon Benzaquen, est nommé ministre. Mais cet enthousiasme ne durera guère. En cause, pour l’auteur, la politique du jeune État indépendant marocain. Même si, d’après lui, «le Maroc est le seul pays où les choses se sont passées différemment. Dans la plupart des pays arabes (Libye, Syrie, Liban), les juifs ont été expulsés». Cependant, certaines de ses premières décisions en tant nouvel État indépendant ne pouvaient pas rester sans conséquence. Plus particulièrement la promotion, dans les discours, de l’arabisation fera craindre aux juifs de perdre leurs avantages acquis grâce à leur maîtrise de la langue française sous le Protectorat (la connaissance de la langue française était un atout pour travailler dans l’administration). Mais surtout, le Maroc va commettre l’erreur stratégique de bloquer l’octroi de passeports à ses citoyens juifs. Jusqu’en 1956, l’émigration vers Israël s’organisait sous l’égide de Qadima (organisation créée par le Mossad), qui avait des bureaux dans plusieurs villes importantes du Royaume. Mais la politique de blocage de l’octroi des passeports va pousser les juifs candidats au départ à entrer dans la clandestinité. Pour l’ensemble de la communauté, cette atteinte à la liberté de circulation crée un sentiment d’asphyxie, aggravé par la rupture unilatérale des relations postales avec l’État d’Israël à l’occasion de l’adhésion à l’union postale arabe. Finalement, ce sont des facteurs d’ordre psychologique - la crainte d’une «catastrophe» - qui seront à l’origine de ces départs, plus que la réalité des événements eux-mêmes.

Opération Yakhin. 1961 marquera un tournant. L’année commence avec le naufrage du Pisces - un bateau transportant des juifs qui émigraient clandestinement - le 11 janvier et qui fait 43 morts. A cette occasion, le Mossad organise une opération de communication comprenant la distribution de tracts dénonçant la politique de blocage des passeports. Quelques jours auparavant, la visite de Nasser, qui s’est accompagnée de nombreuses exactions commises par la police sur les juifs, a traumatisé la communauté (voir extrait). 1961, c’est aussi l’année de l’accession au trône de Moulay Hassan, plus pragmatique sur la question  et assez ouvert à la possibilité d’une émigration «légale» dont il comprend qu’il peut tirer un bénéfice politique. Tous ces changements annoncent l’avènement d’une troisième étape dans l’histoire de l’émigration juive marocaine, celle de l’opération Yakhin (1961-1966) qui succède à celle de l’époque de Qadima (1948-1956), et celle, clandestine, de la Misgeret (1956-1961). C’est grâce à une longue série d’entretiens et de contacts entre agents israéliens et proches du Palais par l’intermédiaire de juifs marocains que tout cela a été rendu possible. Dès mai 1961, «commencèrent les premiers préparatifs pour contacter le ministre du Travail Abdelkader Benjelloun et le prince Moulay Ali Alaoui, tous deux proches du roi», écrit Bin Nun. Depuis le naufrage du Pisces, Israël est convaincu de l’intérêt de mener des négociations pour débloquer la situation. Le raisonnement de l’État juif est le suivant : puisque «le départ des juifs du pays porterait atteinte à son économie (…) par conséquent le Maroc devait être indemnisé». Deux personnalités de la communauté seront chargées d’établir des contacts avec les autorités marocaines : Sam Benazeraf et Isaac Cohen Olivar. Entre la mi-juin et fin juillet, une série de pourparlers ont lieu entre les protagonistes. Un accord de compromis est trouvé. Cet accord secret - conclu oralement - prévoyait le versement d’un montant variant entre 100 et 250 dollars par émigrant juif aux autorités marocaines. L’organisation logistique de l’évacuation est assurée par la HIAS, au moyen de passeports collectifs. Ainsi, entre novembre 1961 et la fin de 1966, ce sont 97005 juifs qui sont évacués. Selon Yigal Bin Nun, les autorités marocaines auraient reçu pour les 26 000 premiers migrants 100 dollars par personne puis ce montant serait passé à 200 dollars, puis 250 dollars. Plusieurs personnalités marocaines d’envergure auraient été impliquées dans cette transaction : des ministres - dont bien évidemment Benjelloun - mais aussi le cousin du roi Moulay Ali. L’article de Bin Nun évoque notamment les avantages qu’ont pu en tirer certains hauts fonctionnaires dont le directeur de cabinet d’Oufkir Abdelwahab Lahlali et des personnalités possédant des intérêts dans le secteur des transports.  
Au total, cette évacuation, qui a été menée en un temps record, aurait coûté à Israël entre 20 et 30 millions de dollars de l’époque. Une telle précipitation était-elle vraiment nécessaire ? Pour l’auteur, «les juifs marocains ne couraient aucun danger. Tôt ou tard, ils auraient quitté le Maroc mais cela aurait pu se faire plus doucement». Le contexte troublé de la seconde moitié du XXe siècle explique peut-être une telle frénésie.

Q-R : Yigal Bin-Nun
Auteur de «La négociation de l’évacuation en masse des juifs du Maroc».
Historien, Professeur à l’Université Paris VIII.
«Ce sont les juifs marocains eux-mêmes qui ont fait pression sur les émissaires pour partir»

Vous parlez d’«évacuation» plutôt que de «départ» pour évoquer l’émigration des juifs marocains. Pourquoi ?
A partir de novembre 1961, l’émigration juive est orchestrée et financée et elle bénéficie de l’organisation par une agence - en l’occurrence l’HIAS (Hebrew sheltering and Immigrant Aid Society). Il ne s’agit donc plus de départs – d’ailleurs les juifs vivant dans les petits villages du sud marocain ne pouvaient pas partir d’eux-mêmes.

Qu’apporte de nouveau votre travail ?

Je raconte ici toute l’histoire de l’accord de compromis, reconstituée à partir des archives de l’HIAS, du ministère israélien des Affaires étrangères, du Mossad et de l’Agence juive. Une indemnisation par tête de 100 à 250 dollars a été offerte à l’État marocain.

Parmi les motivations des juifs à émigrer, vous évoquez la crainte de l’arabisation. Pourquoi ? Le bagage culturel arabo-musulman était-il défavorable aux juifs ?
J’ai relevé la récurrence dans la presse marocaine de propos antijuifs. Ils n’étaient pas extrêmement virulents mais il y en avait beaucoup. Des attaques, des insinuations. L’assimilation systématique des juifs et des israéliens. En 1962, le journal Akhbar Dounia publie la photo d’un homme présenté comme un officier israélien en promenade à Casablanca. Cet homme portait en fait l’habit officiel des croquemorts juifs… On a reproché au Grand rabbin de ne pas avoir assisté à la cérémonie de réception de Nasser en 1961. Mais il n’avait tout simplement pas été invité ! Plus que l’islam et le panarabisme en tant que tels, c’est la peur de l’avenir dans un pays non démocratique, sur fonds de guerres israélo-arabes, qui a été déterminante.

Est-ce à dire qu’il n’y avait pas d’acculturation des juifs à la société marocaine ? Vous évoquez à plusieurs reprises l’assimilation des juifs à la culture française sous le Protectorat...

Il est vrai qu’avec les écoles de l’Alliance israélite, on a négligé la langue arabe. Sans doute les juifs marocains maîtrisaient toujours un arabe parlé. Mais le fait est que l’on a privilégié le français, ce qui n’a pas manqué de créer un clivage avec le reste de la population. Après la Seconde guerre mondiale, l’arabe devient même deuxième langue étrangère dans les écoles de l’Alliance ! Pourtant, il y avait encore beaucoup d’arabisants dans ces écoles, certains juifs étaient même professeurs d’arabe.



Vous n’évoquez que très peu la part de l’idéologie sioniste dans les raisons du départ…

C’est un mythe. Il est faux de croire qu’il y aurait eu une propagande sioniste et que les Israéliens auraient voulu convaincre les juifs du Maroc de partir. S’ils sont partis ce n’est pas pour des raisons idéologiques ni religieuses mais soit parce qu’ils nourrissaient une grande admiration pour Israël, soit, pour ceux qui sont allés au Canada ou en Europe, par souci de mettre en valeur leurs compétences. D’ailleurs, si des émissaires israéliens avaient été envoyés, ce n’était que pour la protection de la communauté, pour le cas où elle aurait couru certains dangers. Mais force a été pour eux de reconnaître qu’au Maroc, la communauté vivait, selon leurs dires, un «âge d’or». Ce sont les juifs marocains eux-mêmes qui ont fait pression sur les émissaires pour partir.



Vous écrivez  «Bien que les Israéliens eussent établi des relations étroites avec le dirigeant de l’opposition Ben Barka (…) ils préférèrent en fin de compte négocier avec le jeune roi»…

En effet, en Israël, tous étaient convaincus en 1959 que la gauche était sur le point de prendre le pouvoir. Les organismes juifs internationaux, qui entretenaient des contacts réguliers avec les partis politiques et le Palais, ont donc joué sur les deux tableaux. Ben Barka leur en a fait voir : il recevait un paiement mensuel du Mossad, et tous les jours il appelait l’ambassade d’Israël à Paris. Il avait besoin d’argent pour son action politique. Un jour, Israël s’est rendu compte que Ben Barka ne serait pas en mesure de tenir ses promesses. Ils ont alors changé de tactique et se sont tournés vers Moulay Hassan. Dès 1960, ont lieu les premiers échanges. Bensalem Guessous est envoyé comme émissaire auprès de Golda Meir pour initier une négociation. En août 1961, un accord de compromis pour l’émigration des juifs marocains est trouvé grâce à plusieurs personnalités dont Moulay Ali, cousin du roi Hassan II.



Une transaction financière aurait été conclue, que vous évaluez à 20-30 millions de dollars. Avez-vous une idée de ce qu’il serait advenu de cet argent ?

Je ne sais pas. Les Israéliens n’ont jamais dit que cet argent devait aller dans le compte personnel de Hassan II. Cela est d’ailleurs improbable car trop de personnes étaient impliquées. D’ailleurs, les Israéliens avaient exigé une certaine officialisation de la chose. Hassan II l’avait annoncé à son gouvernement, en présence de plusieurs de ses ministres.

Vous semblez dire dans l’article que la transaction a aidé des juifs marocains à quitter le pays pour d’autres pays qu’Israël…

Dans la communauté juive, il ne fallait pas parler d’Israël. Alors on disait qu’on partait au Canada. Tout cela facilitait les choses pour le Palais, qui craignait que Ben Barka ne l’accuse de mener une politique pro-israélienne parce qu’il assouplissait les conditions pour le départ des juifs. Il a d’ailleurs fallu qu’Israël verse des sommes importantes à Ben Barka pour qu’il n’y ait pas de résolution de son parti contre Hassan II dans le domaine de l’émigration juive.

Vous affirmez que Ahmed Réda Guédira aurait reçu de l’argent de l’État juif  pour le journal de son parti Les Phares…

En tant que ministre de l’Intérieur, il pouvait avoir une influence sur les départs. Au lieu d’accepter directement l’argent d’Israël, il a préféré qu’il soit versé à son journal. Guédira n’est pas le seul à avoir récolté de l’argent à cette occasion. Oufkir, en revanche, avait la réputation d’être incorruptible aussi sans doute n’a-t-il jamais été approché.  
Propos recueillis par M. F.

Extrait : «La fin du judaïsme en terres d’islam», sous la direction de Shmuel Trigano.

El Fassi et les jeunes filles juives
Au début des années soixante, alors que l’émigration était déjà légale bien que discrète, un phénomène nouveau vint ébranler la vie de la classe moyenne juive au Maroc. Ce furent quelques cas de conversions de jeunes filles juives à l’Islam. Ces cas seraient passés inaperçus si le nouveau ministre des affaires islamiques, le chef du parti de l’Istiqlal Allal El Fassi, fervent partisan du panarabisme et défenseur de l’Islam, n’avait décidé d’en tirer politiquement profit. Dans l’organe arabe de son parti, Al Alam, il publia quotidiennement les noms et les photographies de jeunes juives qui se convertissaient à l’Islam. Il alla même jusqu’à consacrer le stand de son ministère à la Foire internationale de Casablanca à une exposition de ces photographies, incitant par cet acte d’autres jeunes à se convertir. Les dirigeants de la communauté ne tardèrent pas à réagir durement contre les méthodes de ce héros du Mouvement national marocain, dont certaines opinions inquiétaient déjà la rue juive. La Voix des communautés, rédigé par Victor Malka, consacra trois numéros à ce problème et en fit son cheval de bataille contre le ministre. David Amar ameuta l’opinion publique en publiant un supplément de l’organe des communautés en arabe, destiné aux dirigeants politiques arabisants. Il accusa le ministre de vouloir tirer profit sur ses adversaires politiques sur le compte de la communauté, au lieu de s’occuper des mosquées, des prêches et des pèlerinages. Il s’adressa au ministère de la Justice pour arrêter la publication de ces photographies dont quelques-unes, avec onze noms de jeunes juives, furent reproduites dans l’organe de la communauté.

Extrait : «La fin du judaïsme en terres d’islam», sous la direction de Shmuel Trigano

Le test de la visite de Nasser à Casablanca

La visite du président égyptien à Casablanca fut un événement traumatisant pour la communauté. Il était le symbole du réveil nationaliste panarabe et de l’effondrement de plusieurs régimes monarchiques. Cette tendance ne manqua pas d’inquiéter le régime marocain qui dut s’aligner, contre son gré, sur les tendances pro-nassériennes de son opinion publique. La politique anti-israélienne de Nasser rapprocha le conflit israélo-arabe du cœur des Marocains, ce qui renforça leur nationalisme arabe et suscita une certaine hostilité envers l’Occident, imperceptible auparavant. Les juifs, de leur côté, attendaient avec angoisse l’ennemi d’Israël, pour voir comment sa visite pouvait avoir une influence sur leurs relations avec les musulmans. Nasser atterrit au Maroc le 2 janvier 1961 mais, dès la veille, des témoignages avaient fait état d’exactions policières contre des passants juifs. Des policiers insultèrent des vieillards, des femmes et des enfants dans la rue parce qu’ils portaient des vêtements avec un mélange de couleurs bleue et blanche, rappelant, à leur avis, le drapeau israélien. On leur reprocha aussi de porter des vêtements noirs, comme signe de deuil envers l’ennemi d’Israël. Des policiers insultaient le Premier ministre israélien Ben Gourion. On entendit parallèlement des policiers glorifier Nasser, le dirigeant du monde arabe. Il est nécessaire de noter à ce sujet que cette atmosphère n’avait rien de spontané. Elle est la conséquence, au moins en partie, de la propagande panarabe diffusée dans la presse en langue arabe des partis politiques, à la veille de la visite.

ד‭"‬ר‭ ‬יגאל‭ ‬בן־נון

‭ ‬

אנו‭ ‬יכולים‭ ‬לשחזר‭ ‬במידה‭ ‬רבה‭ ‬את‭ ‬מקורם‭ ‬והתפתחותם‭ ‬של‭ ‬חגים‭ ‬ומועדים‭ ‬המוזכרים‭ ‬במקרא‭. ‬אין‭ ‬כך‭ ‬הדבר‭ ‬לגבי‭ ‬אירוע‭ ‬דוגמת‭ ‬המִימוּנָה‭, ‬שנחוג‭ ‬רק‭ ‬בקרב‭ ‬יהדות‭ ‬צפון‭-‬אפריקה‭, ‬ושמקורותיו‭ ‬נשכחו‭ ‬לחלוטין‭. ‬הבלשן‭ ‬אהרון‭ ‬ממן‭ ‬ערך‭ ‬בזמנו‭ ‬סקירה‭ ‬מפורטת‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬הגירסאות‭ ‬הנפוצות‭ ‬לגבי‭ ‬מקורותיו‭ ‬של‭ ‬אירוע‭ ‬זה‭, ‬ניתח‭ ‬אספקטים‭ ‬לשוניים‭ ‬הקשורים‭ ‬בשמו‭ ‬ואף‭ ‬נקט‭ ‬עמדה‭ ‬אישית‭ ‬לגבי‭ ‬מהותו‭. ‬רוב‭ ‬המחקר‭ ‬בנושא‭ ‬זה‭ ‬התמקד‭ ‬באספקטים‭ ‬הפולקלוריים‭ ‬והאתנולוגיים‭ ‬של‭ ‬החג‭ ‬ובצורות‭ ‬שונות‭ ‬של‭ ‬קיומו‭ ‬בקהילות‭ ‬יהודיות‭ ‬אחדות‭. ‬ח‭"‬ז‭ ‬הירשברג‭ ‬ויששכר‭ ‬בן‭-‬עמי‭ ‬היו‭ ‬מחלוצי‭ ‬המחקר‭ ‬בתחום‭. ‬בשנת‭ ‬תשל‭"‬ב‭ (‬1972‭) ‬פירסם‭ ‬החוקר‭ ‬יצחק‭ ‬איינהורן‭ ‬מאמר‭ ‬ב‭"‬תרביץ‭" ‬בו‭ ‬הציע‭ ‬לראשונה‭ ‬גירסה‭ ‬לגבי‭ ‬מקורותיו‭ ‬בספרות‭ ‬הרבנית‭ ‬על‭ ‬סמך‭ ‬כתבי‭ ‬יד‭ ‬שהיו‭ ‬ברשותו‭. ‬המאמר‭ ‬כמעט‭ ‬ולא‭ ‬זכה‭ ‬להתייחסות‭, ‬אך‭ ‬יש‭ ‬לציין‭ ‬שח‭"‬ז‭ ‬הירשברג‭ ‬שינה‭ ‬את‭ ‬עמדתו‭ ‬בעניין‭, ‬כנראה‭ ‬בעקבות‭ ‬פירסום‭ ‬המאמר‭. ‬מאמר‭ ‬זה‭ ‬מסתמך‭ ‬על‭ ‬מחקרו‭ ‬של‭ ‬איינהורן‭ ‬ומרחיב‭ ‬את‭ ‬היריעה‭ ‬לגבי‭ ‬מקורותיו‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬ניתוח‭ ‬אספקטים‭ ‬אחדים‭ ‬בדרך‭ ‬חגיגתו‭, ‬ומשווה‭ ‬אותו‭ ‬לתופעות‭ ‬אוניברסליות‭ ‬דומות‭ ‬לו‭ ‬במקרא‭, ‬ביהדות‭ ‬ובתרבויות‭ ‬זרות‭, ‬עתיקות‭ ‬וחדשות‭. ‬מחקרו‭ ‬של‭ ‬איינהורן‭ ‬אינו‭ ‬עוסק‭ ‬בכל‭ ‬האספקטים‭ ‬הפולקלוריים‭ ‬והאנתרופולוגיים‭ ‬של‭ ‬החג‭ ‬שאינם‭ ‬רלוונטיים‭ ‬למקורותיו‭ ‬הראשוניים‭. ‬הוא‭ ‬חוקר‭ ‬רק‭ ‬את‭ ‬מקורותיו‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬התייחסות‭ ‬דיאכרונית‭ ‬של‭ ‬מהותו‭, ‬כתופעה‭ ‬אנושית‭, ‬אוניברסלית‭ ‬ואת‭ ‬היקרויותיו‭ ‬בספרות‭ ‬הדורות‭. ‬

על‭ ‬מנת‭ ‬להתחקות‭ ‬אחר‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬ומקורותיה‭, ‬עומדים‭ ‬בפנינו‭ ‬מספר‭ ‬מרכיבים‭ ‬שעלינו‭ ‬לנתחם‭ ‬ולהסיק‭ ‬מהם‭ ‬מסקנות‭. ‬הכוונה‭ ‬בראש‭ ‬ובראשונה‭ ‬לשם‭ ‬החג‭, ‬לברכות‭ ‬ולשירים‭ ‬הקשורים‭ ‬אליו‭, ‬לשולחן‭ ‬הערוך‭ ‬בליל‭ ‬החג‭ ‬ולהליכה‭ ‬למקור‭ ‬מים‭ ‬ביום‭ ‬שלמחרת‭. ‬ניתוח‭ ‬שיטתי‭ ‬של‭ ‬נתונים‭ ‬אלה‭ ‬יוביל‭ ‬אותנו‭ ‬למסקנה‭ ‬שלמסורת‭ ‬זו‭ ‬מקורות‭ ‬עתיקים‭ ‬המתחברים‭ ‬לקטגוריה‭ ‬אחת‭ ‬של‭ ‬אמונות‭ ‬עממיות‭ ‬אוניברסליות‭, ‬עליהן‭ ‬אעמוד‭ ‬בהמשך‭. ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬זאת‭, ‬יש‭ ‬לקחת‭ ‬בחשבון‭ ‬שלמקור‭ ‬זה‭ ‬נתווספו‭ ‬עם‭ ‬הזמן‭ ‬אספקטים‭ ‬חדשים‭, ‬לא‭ ‬פחות‭ ‬חשובים‭, ‬שבחלקם‭ ‬קשורים‭ ‬לסמיכותו‭ ‬של‭ ‬האירוע‭ ‬לחג‭ ‬הפסח‭. ‬אספקטים‭ ‬נלווים‭ ‬אלה‭ ‬שימשו‭ ‬בידי‭ ‬חוקרים‭ ‬אחדים‭ ‬מקור‭ ‬מוטעה‭ ‬לקביעת‭ ‬מהותו‭ ‬של‭ ‬המנהג‭ ‬ולשוות‭ ‬לו‭ ‬מקור‭ ‬המעוגן‭ ‬במסורות‭ ‬יהודיות‭ ‬נורמטיביות‭.‬

אתחיל‭ ‬במנהג‭ ‬שהיה‭ ‬מקובל‭ ‬בקהילות‭ ‬היהודיות‭ ‬במרוקו‭ ‬באסרו‭ ‬חג‭ ‬פסח‭. ‬ביום‭ ‬זה‭, ‬יום‭ ‬המִימוּנָה‭, ‬נהגו‭ ‬ללכת‭ ‬למקור‭ ‬מים‭ (‬חוף‭ ‬הים‭, ‬מעיין‭, ‬נחל‭, ‬או‭ ‬באר‭). ‬לפי‭ ‬עדויות‭ ‬רבות‭, ‬משפחות‭ ‬שלמות‭ ‬נהגו‭ ‬ללכת‭ ‬בשעות‭ ‬הבוקר‭ ‬לים‭ ‬וטבלו‭ ‬בו‭ ‬את‭ ‬רגליהן‭. ‬מנהג‭ ‬זה‭ ‬היה‭ ‬מקובל‭ ‬בקרב‭ ‬קהילות‭ ‬אחדות‭ ‬בשם‭ "‬בוּ‭ ‬הְרָּאס‭", ‬מונח‭ ‬המכיל‭ ‬משמעות‭ ‬של‭ ‬שבירה‭. ‬הטובלים‭ ‬במים‭ ‬היו‭ ‬מפנים‭ ‬את‭ ‬גבם‭ ‬לים‭, ‬ממלאים‭ ‬ידיהם‭ ‬מים‭ ‬וזורקים‭ ‬את‭ ‬המים‭ ‬מאחורי‭ ‬גבם‭ ‬ואומרים‭ "‬סיר‭ ‬אַ‭ ‬בוּ‭ ‬הְרָּאס‭, ‬סיר‭ ‬אַ‭ ‬דּר‭, ‬סיר‭ ‬אַ‭ ‬לְעלָאיל‭". ‬משפט‭ ‬שניתן‭ ‬לתרגמו‭: "‬לך‭ ‬בן‭ ‬הרס‭, ‬לך‭ ‬כאב‭, ‬לכו‭ ‬מזיקים‭". ‬אחדים‭ ‬היו‭ ‬נוטלים‭ ‬חלוקי‭ ‬אבן‭ ‬ששמו‭ ‬בכיסיהם‭ ‬וזרקו‭ ‬אותם‭ ‬מאחורי‭ ‬גבם‭ ‬לים‭. ‬במרכש‭ ‬המשפחות‭ ‬הגיעו‭ ‬למעיין‭ ‬אל‭ ‬מזודי‭, ‬הגברים‭ ‬טבלו‭ ‬את‭ ‬רגליהם‭ ‬במי‭ ‬המעיין‭ ‬והנשים‭ ‬היכו‭ ‬באופן‭ ‬טכסי‭ ‬שבע‭ ‬פעמים‭ ‬במים‭. ‬לדברי‭ ‬י‭' ‬בן־עמי‭, ‬באותו‭ ‬יום‭, ‬היהודים‭ ‬נהגו‭ ‬לשאוב‭ ‬מים‭ ‬מן‭ ‬הבאר‭ ‬ושפכו‭ ‬אותם‭ ‬על‭ ‬רגליהם‭ ‬על‭ ‬סף‭ ‬ביתם‭. ‬יהודי‭ ‬מחוז‭ ‬תפיללת‭ ‬ליוו‭ ‬את‭ ‬טכס‭ ‬שפיכת‭ ‬המים‭ ‬במילים‭ "‬דפַענָה‭ ‬לבַּאס‭ ‬אוּלעכּאס‭" (‬אנו‭ ‬דוחים‭ ‬את‭ ‬הרוע‭ ‬ואת‭ ‬הכישלון‭). ‬לפי‭ ‬עדות‭ ‬אחרת‭ ‬שמקורה‭ ‬במרכש‭, ‬כדי‭ ‬להרחיק‭ ‬את‭ ‬המזל‭ ‬הרע‭, ‬הגיעו‭ ‬משפחות‭ ‬לאגם‭ ‬מנרה‭, ‬שם‭ ‬טבלו‭ ‬במים‭ ‬ושפכו‭ ‬על‭ ‬רגליהם‭ ‬ארבעה‭ ‬ספלי‭ ‬מים‭ ‬ולא‭ ‬נגבו‭ ‬את‭ ‬רגליהם‭. ‬בקהילות‭ ‬אחרות‭ ‬שאבו‭ ‬מים‭ ‬מן‭ ‬הנהר‭ ‬שפכו‭ ‬אותם‭ ‬לאורך‭ ‬הדרך‭. ‬י‭' ‬בן־עמי‭ ‬מציין‭ ‬בצדק‭ ‬ש‭"‬הקשר‭ ‬בין‭ ‬ניסוך‭ ‬המים‭ ‬ובין‭ ‬ברכות‭ ‬השפע‭ ‬אינו‭ ‬טעון‭ ‬ראייה‭". ‬הוא‭ ‬מציין‭ ‬עוד‭ ‬פעולה‭ ‬טכסית‭ ‬הקשורה‭ ‬למים‭ ‬שלדבריו‭ ‬לא‭ ‬מצא‭ ‬לה‭ ‬הסבר‭: "‬ביום‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬נוטלים‭ ‬עצמות‭ ‬ומשליכים‭ ‬אותן‭ ‬למים‭". ‬ברור‭ ‬אם‭ ‬כך‭ ‬שהטבילה‭ ‬הטכסית‭ ‬במים‭ ‬ביום‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬נועדה‭ ‬לגרש‭ ‬מזיקים‭, ‬סכנות‭ ‬ומפגעים‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬הטבעתם‭ ‬הסמלית‭ ‬במים‭. ‬האתנוגרף‭ ‬דב‭ ‬נוי‭ ‬שהתמחה‭ ‬בחקר‭ ‬סיפורי‭ ‬עם‭ ‬יהודים־מרוקאים‭ ‬קושר‭ ‬אף‭ ‬הוא‭ ‬את‭ ‬נושא‭ ‬המים‭ ‬עם‭ ‬היום‭ ‬השביעי‭ ‬של‭ ‬פסח‭: "‬אילו‭ ‬באנו‭ ‬לחפש‭ ‬בלוח‭ ‬השנה‭ ‬העברי‭ ‬יום‭ ‬מסויים‭ ‬שאליו‭ ‬נמשכו‭, ‬בו‭ ‬התרכזו‭ ‬וסביבו‭ ‬נרקמו‭ ‬במרוצת‭ ‬הדורות‭ ‬עלילות‭ ‬ים‭, ‬היינו‭ ‬נוכחים‭ ‬לדעת‭ ‬כי‭ ‬היום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬פסח‭ ‬הוא‭ '‬יום‭ ‬הים‭' ‬המסויים‭ ‬הזה‭".‬

על‭ ‬מנהג‭ ‬שפיכת‭ ‬מים‭ ‬אצל‭ ‬יהודי‭ ‬מרוקו‭ ‬בחג‭ ‬השבועות‭ ‬מוסר‭ ‬יעקב‭ ‬משה‭ ‬טולידנו‭, ‬איש‭ ‬העדה‭ ‬המערבית‭ ‬בטבריה‭: "‬בחג‭ ‬השבועות‭ ‬ידוע‭ ‬בין‭ ‬יהודי‭ ‬מרוקו‭ ‬מנהג‭ '‬הזאת‭ ‬המים‭'. ‬גדולים‭ ‬וקטנים‭ ‬ישפכו‭ ‬איש‭ ‬איש‭ ‬על‭ ‬מכרו‭ ‬כדי‭ ‬מים‭ ‬או‭ ‬גם‭ ‬יטבלום‭ ‬בתוך‭ ‬הנהר‭ ‬מבלי‭ ‬להביט‭ ‬על‭ ‬קלקול‭ ‬בגדי‭ ‬יום‭ ‬טוב‭ ‬המלובשים‭ ‬אז‭. ‬ביחוד‭ ‬ירבו‭ ‬להזות‭ ‬בהגיע‭ ‬זמן‭ ‬המנחה‭. ‬לפני‭ ‬תפילת‭ ‬המנחה‭ ‬יקראו‭ ‬בספר‭ ‬האזהרות‭, ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬קורא‭ ‬פסקא‭ ‬אחת‭ ‬והאחרון‭ ‬שיעלה‭ ‬בגורלו‭ ‬לסיים‭ ‬את‭ ‬הפסקא‭ ‬האחרונה‭ ‬יתנפלו‭ ‬עליו‭ ‬בהזאת‭ ‬מים‭ ‬או‭ ‬ידחפוהו‭ ‬לתוך‭ ‬הנהר‭, ‬אם‭ ‬ברצונו‭, ‬אם‭ ‬בעל‭ ‬כורחו‭". ‬קרוב‭ ‬לוודאי‭ ‬שהשימוש‭ ‬במים‭ ‬בחג‭ ‬השבועות‭ ‬הוא‭ ‬כדינו‭ ‬של‭ "‬התשליך‭" ‬ומטרתו‭ ‬להרחיק‭ ‬מפגעים‭ ‬רעים‭ ‬ואת‭ ‬המזל‭ ‬הרע‭ ‬על־ידי‭ ‬שטיפתם‭ ‬במים‭. ‬מנהגים‭ ‬דומים‭ ‬מצויים‭ ‬באוכלוסייה‭ ‬דוברת‭ ‬בֶּרבֶּרית‭. ‬לדברי‭ ‬הרב‭ ‬יוסף‭ ‬משאש‭ (‬1974-1892‭), ‬בשנת‭ ‬1870‭ ‬תקנו‭ ‬חכמי‭ ‬מכּנס‭ ‬תקנה‭ ‬לבטל‭ ‬את‭ ‬מנהג‭ ‬התזת‭ ‬המים‭ ‬ומחו‭ ‬נגדו‭ ‬מדי‭ ‬שנה‭, ‬אך‭ ‬למרות‭ ‬תקנתם‭ ‬המשיך‭ ‬המנהג‭ ‬להתקיים‭.‬

פעולה‭ ‬טכסית‭ ‬של‭ ‬שימוש‭ ‬במים‭ ‬להסרת‭ ‬מפגעים‭ ‬והאמירות‭ ‬המתלוות‭ ‬אליה‭ ‬מזכירה‭ ‬פעולות‭ ‬דומות‭ ‬בקהילות‭ ‬יהודיות‭ ‬אחרות‭, ‬ומעידות‭ ‬על‭ ‬כך‭ ‬שהכוונה‭ ‬למנהג‭ ‬כלל‭ ‬אנושי‭ ‬עתיק‭ ‬יומין‭. ‬המוכר‭ ‬שבהם‭ ‬הוא‭ "‬התשליך‭" ‬שמקורו‭ ‬באשכנז‭. ‬העדויות‭ ‬לקיומו‭ ‬של‭ ‬מנהג‭ ‬זה‭ ‬לא‭ ‬קודמות‭ ‬לראשית‭ ‬המאה‭ ‬ה־15‭. ‬על‭ ‬פי‭ ‬עדויותיהם‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬משה‭ ‬איסרלישׂ‭ (‬1572-1520‭) ‬ור‭' ‬יעקב‭ ‬עמדן‭ (‬1776-1698‭) ‬המנהג‭ ‬התפשט‭ ‬כנראה‭ ‬באשכנז‭ ‬ובתימן‭ ‬רק‭ ‬במאה‭ ‬ה־16‭. ‬הספר‭ ‬הקבלי‭ ‬האנונימי‭ "‬חמדת‭ ‬ימים‭" ‬שחובר‭ ‬במאה‭ ‬ה־18‭ ‬מספק‭ ‬לקורא‭ (‬בפרק‭ ‬ז‭') ‬תיאור‭ ‬של‭ ‬הפעולה‭ ‬הטכסית‭ ‬המבוצעת‭ ‬במסורת‭ "‬התשליך‭". ‬כמו‭ ‬המִימוּנָה‭, "‬התשליך‭" ‬מתקיים‭ ‬בסיומו‭ ‬של‭ ‬חג‭ ‬או‭ ‬מועד‭, ‬במקרה‭ ‬זה‭, ‬לא‭ ‬בפסח‭ ‬אלא‭ ‬בראש‭ ‬השנה‭. ‬בשני‭ ‬המקרים‭ ‬הטכס‭ ‬מתקיים‭ ‬ליד‭ ‬מקור‭ ‬מים‭: "‬יש‭ ‬ללכת‭ ‬אל‭ ‬הים‭ ‬או‭ ‬אל‭ ‬באר‭ ‬מים‭ ‬חיים‭ ‬או‭ ‬מעיין‭ ‬אשר‭ ‬מחוץ‭ ‬לעיר‭". ‬בשני‭ ‬המקרים‭ ‬משליכים‭ ‬בפעולה‭ ‬טכסית־סמלית‭ ‬דבר‭ ‬שלילי‭ ‬מעל‭ ‬הגוף‭ ‬ומטביעים‭ ‬אותו‭ ‬במים‭: "‬ויגביה‭ ‬שני‭ ‬צדי‭ ‬הגלימה‭ ‬מחציה‭ ‬וכשיגיע‭ ‬ל‭'‬ותשליך‭ ‬למצולות‭ ‬ים‭' ‬אז‭ ‬ישלשלם‭ ‬וינערם‭ ‬וכן‭ ‬יעשה‭ ‬שלוש‭ ‬פעמים‭". ‬טכס‭ ‬התשליך‭ ‬מלווה‭ ‬באמירת‭ ‬משפט‭ ‬מסוף‭ ‬ספרו‭ ‬של‭ ‬הנביא‭ ‬מיכה‭ ‬המורשתי‭ ‬ביהודה‭ (‬מאה‭ ‬שמינית‭ ‬לפני‭ ‬הספירה‭): "‬וְתַשְׁלִיךְ‭ ‬בִּמְצֻלוֹת‭ ‬יָם‭ ‬כָּל־חַטֹּאותָם‭" (‬פרק‭ ‬ז‭' ‬פסוק‭ ‬י‭"‬ט‭). ‬אפשר‭ ‬לקשור‭ ‬בין‭ ‬פסוק‭ ‬זה‭ ‬לבין‭ ‬פעולה‭ ‬טכסית‭ ‬אחרת‭ ‬המוזכרת‭ ‬בשמואל‭ ‬א‭': "‬וַיִּשְׁאֲבוּ־מַיִם‭ ‬וַיִּשְׁפְּכוּ‭ ‬לִפְנֵי‭ ‬יְהוָה‭" (‬פרק‭ ‬ז‭' ‬פסוק‭ ‬ו‭'). ‬בשלושת‭ ‬המקרים‭ ‬מייחסים‭ ‬למים‭ ‬תכונה‭ ‬המרחיקה‭ ‬מן‭ ‬האדם‭ ‬דבר‭ ‬מזיק‭. ‬

דוגמה‭ ‬עתיקת‭ ‬יומין‭ ‬לפעולה‭ ‬טכסית‭ ‬להסרת‭ ‬נזק‭ ‬מוכרת‭ ‬לנו‭ ‬מ‭"‬כתבי‭ ‬המארות‭" (‬הקללות‭) ‬שנמצאו‭ ‬במצרים‭ (‬סקרה‭, ‬מוף‭, ‬מירגיסה‭) ‬מימי‭ ‬ססוסטריס‭ ‬ג‭' (‬1842-1878‭ ‬לפני‭ ‬הספירה‭) ‬מן‭ ‬השושלת‭ ‬ה־12‭. ‬מדובר‭ ‬בכ־175‭ ‬כדים‭ ‬או‭ ‬צלמיות‭ ‬מפוסלות‭ ‬ברישול‭, ‬עליהן‭ ‬נרשמה‭ ‬כתובת‭ ‬אחידה‭ ‬המורכבת‭ ‬משמו‭ ‬של‭ ‬נסיך‭ ‬זר‭, ‬מקום‭ ‬מושובו‭ "‬וכל‭ ‬המוכים‭ ‬יחד‭ ‬אתו‭". ‬הצלמיות‭ ‬והכדים‭ ‬שימשו‭ ‬לטכס‭ ‬שמטרתו‭ "‬להכניע‭ ‬בפחד‭ ‬את‭ ‬האנשים‭ ‬ולשעבד‭ ‬את‭ ‬האדמות‭ ‬ואת‭ ‬אנשי‭ ‬כל‭ ‬הארצות‭ ‬הזרות‭ ‬תחת‭ ‬רגלי‭ ‬המלך‭". ‬להשגת‭ ‬מטרתם‭ ‬שברו‭ ‬המצרים‭ ‬את‭ ‬הכדים‭ ‬והצלמיות‭ ‬וטמנו‭ ‬אותם‭ ‬עמוק‭ ‬באדמה‭. ‬כוונתה‭ ‬של‭ ‬פעולת‭ ‬שבירה‭ ‬זו‭ ‬היתה‭ ‬לנטרל‭ ‬על־ידי‭ ‬פעולה‭ ‬מאגית‭ ‬את‭ ‬אויבי‭ ‬מצרים‭. ‬שמה‭ ‬של‭ ‬הפעולה‭ ‬המתבצעת‭ ‬במים‭ ‬ביום‭ ‬המִימוּנָה‭ "‬בוּ‭ ‬הְרָּאס‭" ‬אף‭ ‬היא‭ ‬מזכירה‭ ‬פעולה‭ ‬של‭ ‬שבירה‭ ‬והשלכה‭. ‬בכל‭ ‬המקרים‭ ‬הנזכרים‭, ‬מתבצעת‭ ‬פעולה‭ ‬טכסית‭ ‬טעונת‭ ‬סמליות‭ ‬שמטרתה‭ ‬להרחיק‭ ‬חטאים‭, ‬סכנות‭ ‬או‭ ‬מזל‭ ‬רע‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬השלכת‭ ‬חפץ‭, ‬ניעורו‭ ‬במים‭ ‬או‭ ‬הטמנתו‭ ‬באדמה‭, ‬כדי‭ ‬שלא‭ ‬תהייה‭ ‬לו‭ ‬יותר‭ ‬תקומה‭ ‬ושלא‭ ‬יוכל‭ ‬יותר‭ ‬להזיק‭. ‬העיקרון‭ ‬הפועל‭ ‬במקרה‭ ‬זה‭ ‬הוא‭ ‬מאבק‭ ‬במזיק‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬פגיעה‭ ‬ישירה‭ ‬בו‭. ‬גם‭ ‬בספר‭ "‬ההתגלות‭" (‬אפוקליפסה‭) ‬מסוף‭ ‬המאה‭ ‬הראשונה‭ ‬יוחנן‭ ‬מפטמוס‭ ‬מתאר‭ ‬טכס‭ ‬דומה‭ ‬שמטרתו‭ ‬להכניע‭ ‬את‭ ‬רומה‭ ‬היא‭ ‬בבל‭ ‬בלשונו‭: "‬‬וַיִּשָׂא‭‭ ‬‬מַלְאָךְ‭‭ ‬‬נוֹרָא‭‭ ‬‬אֶבֶן‭‭ ‬‬גְּדוֹלָה‭‭ ‬‬כְּאֶבֶן‭‭ ‬‬רֵיחַיִם‭‭ ‬ ‭   ‬‬וַיַּשְׁלִיכֶהָ‭‭ ‬‬אֶל־תּוֹךְ‭‭ ‬‬הַיָּם‭‭ ‬‬וַיֹּאמַר‭‭ ‬‬כָּכָה‭‭ ‬‬תֻּשְׁלַךְ‭‭ ‬‬בְּשֶׁצֶף‭ ‭   ‬‬בָּבֶל‭‭ ‬‬הָעִיר‭‭ ‬‬הַגְּדוֹלָה‭‭ ‬‬וְלֹא‭‭ ‬‬תִּמָּצֵא‭‭ ‬‬עוֹד‭" ‬ ‭(‬‬חזון‭‭ ‬‬יוחנן‭‭ ‬‬יח‭‭ ‬‬כא‭)‬

‭*‬

לעומת‭ ‬מנהגי‭ ‬יום‭ ‬המִימוּנָה‭, ‬ליל‭ ‬החג‭ ‬מספק‭ ‬לנו‭ ‬רמזים‭ ‬מעט‭ ‬שונים‭ ‬על‭ ‬מהותו‭. ‬הדבר‭ ‬הבולט‭ ‬והמרכזי‭ ‬בו‭ ‬הוא‭ ‬השולחן‭ ‬הערוך‭ ‬בפני‭ ‬אורחים‭ ‬רבים‭. ‬חשוב‭ ‬לציין‭ ‬שאין‭ ‬זה‭ ‬שולחן‭ ‬שנועד‭ ‬לסעודת‭ ‬חג‭ ‬משפחתית‭. ‬אין‭ ‬בו‭ ‬מטעמים‭ ‬ומנות‭ ‬המקובלים‭ ‬בארוחות‭ ‬חג‭. ‬כל‭ ‬מרכיביו‭ ‬אינם‭ ‬אלא‭ ‬סמלים‭, ‬שאף‭ ‬אם‭ ‬טועמים‭ ‬מהם‭, ‬אינם‭ ‬מהווים‭ ‬סעודת‭ ‬חג‭ ‬רגילה‭. ‬קיומם‭ ‬הוא‭ ‬כמעט‭ ‬בבחינת‭ "‬אין‭ ‬לנו‭ ‬רשות‭ ‬להשתמש‭ ‬בהם‭ ‬אלא‭ ‬לראותם‭ ‬בלבד‭". ‬נעדרים‭ ‬משולחן‭ ‬זה‭ ‬תבשילים‭ ‬מורכבים‭ ‬הנהוגים‭ ‬במטבח‭ ‬המרוקאי‭. ‬על‭ ‬השולחן‭ ‬ערוכים‭ ‬בקפידה‭ ‬מרכיבי‭ ‬מזון‭ ‬שמצויים‭ ‬באופן‭ ‬תקני‭ ‬על‭ ‬כל‭ ‬שולחן‭ ‬של‭ ‬ערב‭ ‬המִימוּנָה‭, ‬עם‭ ‬הבדלים‭ ‬קלים‭ ‬המשתנים‭ ‬מקהילה‭ ‬לקהילה‭ ‬וממשפחה‭ ‬למשפחה‭. ‬הם‭ ‬כוללים‭ ‬דברי‭ ‬מתיקה‭, ‬חלב‭ ‬ומוצריו‭, ‬קמח‭ ‬לבן‭, ‬בצק‭ ‬שמרים‭, ‬שמן‭ ‬זית‭, ‬דבש‭, ‬גוש‭ ‬סוכר‭ ‬ושיבולי‭ ‬חיטה‭ ‬ושעורה‭, ‬ולצדם‭ ‬חומרי‭ ‬נוי‭ ‬במגוון‭ ‬עשיר‭ ‬של‭ ‬צמחים‭ ‬ירוקים‭ ‬וריחניים‭, ‬פרחים‭ ‬וירק‭ ‬מן‭ ‬השדה‭. ‬

לא‭ ‬קשה‭ ‬להבחין‭ ‬בעובדה‭ ‬שחומרים‭ ‬אלה‭ ‬המעטרים‭ ‬את‭ ‬השולחן‭ ‬ודרך‭ ‬הצגתם‭ ‬נועדו‭ ‬לסמל‭ ‬שפע‭ ‬וברכה‭. ‬בערב‭ ‬זה‭ ‬המשפחה‭ ‬אינה‭ ‬מתיישבת‭ ‬לארוחה‭ ‬סביב‭ ‬השולחן‭ ‬כבימי‭ ‬חג‭, ‬והמאכלים‭ ‬אינם‭ ‬מיועדים‭ ‬להשביע‭ ‬את‭ ‬בני‭ ‬המשפחה‭. ‬גם‭ ‬האורחים‭ ‬העורכים‭ ‬ביקורים‭ ‬מבית‭ ‬לבית‭ ‬אינם‭ ‬שוהים‭ ‬בכל‭ ‬מקום‭ ‬אלא‭ ‬דקות‭ ‬בלבד‭, ‬הזמן‭ ‬הנחוץ‭ ‬להתכבד‭ ‬בתמר‭ ‬לח‭ ‬טבול‭ ‬בחמאה‭ ‬טרייה‭ ‬ולקבל‭ ‬ברכה‭ ‬מן‭ ‬המארח‭. ‬נוכחותם‭ ‬על‭ ‬השולחן‭ ‬של‭ ‬דג‭ ‬חי‭ ‬בתוך‭ ‬קערת‭ ‬מים‭, ‬חמישה‭ ‬תרמילי‭ ‬פול‭ ‬ירוק‭ ‬או‭ ‬חמש‭ ‬טביעות‭ ‬אצבעות‭ ‬נעוצים‭ ‬בעיסת‭ ‬בצק‭, ‬צמידי‭ ‬זהב‭ ‬בתוך‭ ‬קערת‭ ‬בצק‭, ‬מטבעות‭ ‬כסף‭ ‬בשווי‭ ‬חמישה‭ ‬פרנק‭ ‬או‭ ‬ריאל‭, ‬ותכשיט‭ ‬נפוץ‭ ‬בצורת‭ ‬כף‭ ‬יד‭ ‬פרוסת‭ ‬אצבעות‭, ‬כולם‭ ‬יחד‭ ‬מעידים‭ ‬בנוכחותם‭ ‬החזותית‭ ‬על‭ ‬סמליותם‭. ‬מרכיבים‭ ‬אלה‭, ‬כולל‭ ‬הספרה‭ ‬חמש‭, ‬מכוונים‭ ‬לדבר‭ ‬מרכזי‭ ‬באמונה‭ ‬העממית‭ ‬בארצות‭ ‬רבות‭: ‬המזל‭ ‬שיביא‭ ‬לבית‭ ‬ולדייריו‭ ‬שפע‭ ‬ואושר‭. ‬בשר‭ ‬ותבשילים‭ ‬רגילים‭, ‬מאכלים‭ ‬חריפים‭, ‬פלפל‭ ‬שחור‭ ‬או‭ ‬קפה‭ ‬שחור‭ ‬לא‭ ‬ימצאו‭ ‬את‭ ‬מקומם‭ ‬בשולחן‭ ‬המִימוּנָה‭. ‬גם‭ ‬הברכה‭ ‬הנאמרת‭ ‬בערבית‭ ‬סביב‭ ‬שולחן‭ ‬זה‭ ‬לכל‭ ‬אורח‭ ‬המוזמן‭ ‬להתפעל‭ ‬מן‭ ‬השולחן‭ ‬היא‭ "‬תְרְבְּחוּ‭ ‬וּתְסָעדוּ‭", ‬שניתן‭ ‬לתרגמו‭ ‬כ‭"‬תצליחו‭ ‬ושיתמזל‭ ‬גורלכם‭". ‬דמותו‭ ‬של‭ ‬המזל‭ ‬הטוב‭ ‬היא‭ ‬אם‭ ‬כן‭ ‬הגיבור‭ ‬המרכזי‭ ‬של‭ ‬הבית‭ ‬בו‭ ‬נערכת‭ ‬החגיגה‭. ‬כמו‭ ‬כן‭ ‬ניתן‭ ‬לומר‭ ‬שאין‭ ‬מדובר‭ ‬בעצם‭ ‬בחג‭ ‬במובן‭ ‬המקובל‭ ‬אלא‭ ‬בטכס‭ ‬או‭ ‬בסדרת‭ ‬טכסים‭ ‬בעלי‭ ‬משמעות‭ ‬סמלית‭ ‬כמו־פולחנית‭.‬

נשאלת‭ ‬השאלה‭, ‬עבור‭ ‬מי‭ ‬נערך‭ ‬שולחן‭ ‬זה‭? ‬התשובה‭ ‬מצויה‭ ‬בשתי‭ ‬שורות‭ ‬שיר‭ ‬שנוהגים‭ ‬לשיר‭ ‬לאורך‭ ‬החג‭: "‬אָה‭ ‬לַאלָה‭ ‬מִימוּנָה‭ / ‬אָה‭ ‬מְבַּרכָּה‭ ‬מְסְעוּדָה‭", ‬שתרגומם‭: "‬הו‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬הגבירה‭ / ‬הו‭ ‬מבורכת‭ ‬בת־מזל‭". ‬הפנייה‭ ‬מהללת‭ ‬דמות‭ ‬נשית‭ ‬בשם‭ ‬מִימוּנָה‭, ‬לה‭ ‬מייחסים‭ ‬תכונות‭ ‬של‭ ‬מזל‭ ‬וברכה‭. ‬גבירה‭ ‬זו‭ ‬היא‭ ‬ספק‭ ‬אלילה‭ ‬ספק‭ ‬שׁדה‭ ‬שהיחס‭ ‬אליה‭ ‬אינו‭ ‬שלילי‭. ‬הפנייה‭ ‬אליה‭ ‬באמצעות‭ ‬שולחן‭ ‬החג‭ ‬אמורה‭ ‬לשכנעה‭ ‬להרעיף‭ ‬עלינו‭ ‬מזל‭ ‬שבא‭ ‬לידי‭ ‬ביטוי‭ ‬בשפע‭ ‬התקרובות‭ ‬המוצגות‭ ‬על‭ ‬השולחן‭. ‬הקשר‭ ‬שנוצר‭ ‬בין‭ ‬השולחן‭ ‬למזל‭ ‬מוכר‭ ‬לנו‭ ‬היטב‭ ‬ממקורות‭ ‬קדומים‭. ‬החשוב‭ ‬שבהם‭ ‬מיוחס‭ ‬לנביא‭ ‬ישעיהו‭ ‬בן־אמוץ‭ (‬אך‭ ‬הוא‭ ‬ככל‭ ‬כנראה‭ ‬פרי‭ ‬עטו‭ ‬של‭ "‬ישעיהו‭ ‬השלישי‭" ‬מן‭ ‬התקופה‭ ‬הפרסית‭): "‬וְאַתֶּם‭ ‬עֹזְבֵי‭ ‬יְהוָה‭, ‬הַשְּׁכֵחִים‭ ‬אֶת‭ ‬הַר‭ ‬קָדְשִׁי‭, ‬הַעֹרְכִים‭ ‬לַגַּד‭ ‬שֻׁלְחָן‭ ‬וְהַמְמַלְאִים‭ ‬לַמְנִי‭ ‬מִמְסָךְ‭" (‬פרק‭ ‬ס‭"‬ה‭ ‬פסוק‭ ‬י‭"‬א‭). ‬לפני‭ ‬שהפך‭ ‬לשם‭ ‬של‭ ‬נחלה‭ ‬בעבר‭ ‬הירדן‭ ‬המזרחי‭ ‬ושל‭ ‬השבט‭ ‬האפונימי‭, ‬גד‭ ‬הוא‭ ‬בראש‭ ‬ובראשונה‭ ‬האל‭ ‬הצידוני‭ "‬גד‭ ‬שמים‭" ‬וגם‭ ‬האל‭ ‬הבבלי‭ ‬בעל‭-‬גד‭, ‬אל‭ ‬המזל‭ ‬או‭ ‬גורל‭ ‬הטוב‭. ‬במקרא‭ ‬הוא‭ ‬סוג‭ ‬של‭ ‬אורקל‭ ‬או‭ ‬של‭ ‬נביא‭ ‬מבשר‭, ‬המבצע‭ ‬טכס‭ ‬מאגי‭ ‬באמצעות‭ ‬אורים‭ ‬ותומים‭. ‬לאה‭ ‬אשת‭ ‬יעקב‭ ‬קוראת‭ ‬לבנה‭ ‬גד‭ ‬כי‭ "‬בא‭ ‬גד‭" ‬שמובנו‭ ‬בא‭ ‬המזל‭ (‬בראשית‭ ‬ל‭' ‬יא‭'). ‬בהמשך‭ ‬הפך‭ ‬גד‭ ‬לשם‭ ‬נרדף‭ ‬למזל‭ ‬או‭ ‬לגורל‭. ‬ברור‭ ‬אם‭ ‬כך‭ ‬שהפנייה‭ ‬לגד‭, ‬אל‭ ‬המזל‭, ‬באמצעות‭ ‬שולחן‭ ‬ערוך‭, ‬מטרתה‭ ‬לפייסו‭ ‬בדרכי‭ ‬נעם‭ ‬כדי‭ ‬למנוע‭ ‬נזקים‭. ‬פנייה‭ ‬פייסנית‭ ‬זו‭ ‬שונה‭ ‬מן‭ ‬הפעולה‭ ‬הטכסית‭ ‬ביום‭ ‬החג‭ ‬המנסה‭ ‬לפגוע‭ ‬במזיק‭ ‬על‭-‬ידי‭ ‬הטבעתו‭ ‬במים‭.‬

שיטה‭ ‬זו‭ ‬של‭ ‬פנייה‭ ‬לאל‭ ‬המזל‭ ‬כדי‭ ‬לפייסו‭, ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬הקריאה‭ ‬בכוכבים‭, ‬גונתה‭ ‬בידי‭ ‬נביאי‭ ‬שיבת‭ ‬ציון‭ ‬ובידי‭ ‬עורכי‭ ‬המקרא‭ ‬המאוחרים‭ ‬מן‭ ‬האסכולה‭ ‬הכהנית‭, ‬בגלל‭ ‬היותה‭ ‬מושפעת‭ ‬ממנהגי‭ ‬עמים‭ ‬זרים‭ ‬בימי‭ ‬גלות‭ ‬בבל‭. ‬בספר‭ ‬דברים‭ ‬פרק‭ ‬ל‭"‬ב‭, ‬פסוק‭ ‬ט‭"‬ו‭-‬ט‭"‬ז‭, ‬המחבר‭ ‬מאשים‭ ‬את‭ ‬ישראל‭ ‬שהוא‭ ‬זובח‭ ‬לשׁדים‭ ‬חדשים‭ ‬ולא‭ ‬לאלוהים‭: "‬יִזְבְּחוּ‭ ‬לַשֵּׁדִים‭ ‬לֹא‭ ‬אֱלֹהַּ‭,‬ אֱלֹהִים‭ ‬לֹא‭ ‬יְדָעוּם‭;‬ ‭   ‬חֲדָשִׁים‭ ‬מִקָּרֹב‭ ‬בָּאוּ‭",‬ לֹא‭ ‬שְׂעָרוּם‭ ‬אֲבֹתֵיכֶם‭". ‬באותה‭ ‬לשון‭ ‬אוסר‭ ‬ספר‭ ‬ויקרא‭, ‬פרק‭ ‬י‭"‬ז‭ ‬פסוק‭ ‬ז‭', ‬את‭ ‬הזבחים‭ ‬שעורכים‭ ‬בני‭ ‬ישראל‭ ‬לשעירים‭ (‬שם‭ ‬אחר‭ ‬לשׁדים‭): "‬וְלֹא‭ ‬יִזְבְּחוּ‭ ‬עוֹד‭ ‬אֶת‭ ‬זִבְחֵיהֶם‭ ‬לַשְּׂעִירִם‭ ‬אֲשֶׁר‭ ‬הֵם‭ ‬זֹנִים‭ ‬אַחֲרֵיהֶם‭". ‬אין‭ ‬ספק‭ ‬אם‭ ‬כך‭ ‬שריבוי‭ ‬הגינויים‭ ‬במקרא‭ ‬מעיד‭ ‬על‭ ‬תופעה‭ ‬נפוצה‭ ‬בתקופת‭ ‬המלוכה‭ ‬של‭ ‬עריכת‭ ‬זבחים‭ ‬כדי‭ ‬לפייס‭ ‬שדים‭. ‬גם‭ ‬הפסוק‭ ‬בתהילים‭ ‬מזמור‭ ‬כ‭"‬ג‭ ‬פסוק‭ ‬ה‭':‬  ‭"‬תַּעֲרֹךְ‭ ‬לְפָנַי‭ ‬שֻׁלְחָן‭ ‬נֶגֶד‭ ‬צֹרְרָי‭" ‬רומז‭ ‬כנראה‭ ‬לאותו‭ ‬מנהג‭ ‬של‭ ‬עריכת‭ ‬שולחן‭ ‬להרחקת‭ ‬מזיקים‭. ‬ריבוי‭ ‬הגינויים‭ ‬מהווה‭ ‬הוכחה‭ ‬ברורה‭ ‬למידת‭ ‬תפוצתה‭ ‬של‭ ‬התופעה‭ ‬בקרב‭ ‬העם‭.‬

בתקופת‭ ‬המשנה‭ ‬נמשך‭ ‬המאבק‭ ‬במנהג‭ ‬עריכת‭ ‬סעודות‭ ‬לאלים‭ ‬ולשׁדים‭ ‬לשם‭ ‬שמירה‭ ‬מפני‭ ‬נזיקים‭. ‬את‭ ‬המנהג‭ ‬הפסול‭ ‬ייחסו‭ ‬ל‭"‬אמורי‭" ‬בהתכוונם‭ ‬לבבלים‭ ‬שעבדו‭ ‬את‭ ‬מאורות‭ ‬השמים‭ (‬כוכבים‭ ‬ומזלות‭): "‬האומר‭ ‬הוסיפו‭ ‬על‭ ‬השולחן‭ ‬הרי‭ ‬זה‭ ‬מדרכי‭ ‬האמורי‭" (‬תוספתא‭ ‬שבת‭ ‬י‭"‬ז‭), "‬האומר‭ ‬שתו‭ ‬והותירו‭ ‬הרי‭ ‬זה‭ ‬מדרכי‭ ‬האמורי‭" (‬שם‭, ‬ח‭'), "‬והעורך‭ ‬לפניה‭ [‬לפני‭ ‬היולדת‭] ‬שולחן‭ ‬הרי‭ ‬זה‭ ‬מדרכי‭ ‬האמורי‭" (‬שם‭, ‬ז‭'), "‬השופך‭ ‬מים‭ ‬ברשות‭ ‬הרבים‭ [‬‮…‬‭] ‬הרי‭ ‬זה‭ ‬מדרכי‭ ‬האמורי‭" (‬שם‭, ‬י‭"‬ח‭). ‬במסכת‭ ‬חגיגה‭ (‬טז‭, ‬ע‭"‬א‭) ‬מתוארים‭ ‬השׁדים‭ ‬כייצורי‭ ‬אנוש‭ ‬שאוכלים‭ ‬ושותים‭ ‬ואף‭ ‬פרים‭ ‬כבני‭ ‬אדם‭, ‬לכן‭ ‬נהגו‭ ‬לפייסם‭ ‬ולשדלם‭ ‬במאכלים‭. ‬ספר‭ ‬הזוהר‭ ‬מפרש‭ ‬את‭ ‬המילה‭ ‬פְּתוֹרָה‭ ‬בפסוק‭ "‬וַיִּשְׁלַח‭ ‬מַלְאָכִים‭ ‬אֶל‭ ‬בִּלְעָם‭ ‬בֶּן־בְּעֹר‭ ‬פְּתוֹרָה‭ ‬אֲשֶׁר‭ ‬עַל‭ ‬הַנָּהָר‭" (‬במדבר‭ ‬כ‭"‬ה‭, ‬פסוק‭ ‬ה‭') ‬כשולחן‭, ‬לפי‭ ‬הארמית‭. ‬הוא‭ ‬מסיק‭ ‬מכך‭ ‬שהנביא‭ ‬הארמי‭ ‬בלעם‭ ‬היה‭ ‬עורך‭ ‬שם‭ ‬שולחן‭ ‬כל‭ ‬יום‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬הכתוב‭ "‬הַעֹרְכִים‭ ‬לַגַּד‭ ‬שֻׁלְחָן‭", ‬כי‭ ‬זהו‭ ‬תיקונם‭ ‬של‭ ‬שׁדים‭: "‬עורכים‭ ‬בפניהם‭ ‬שולחן‭ ‬במאכל‭ ‬ובמשתה‭ ‬ועושים‭ ‬כשפים‭ ‬ומקטרים‭ ‬לפני‭ ‬השולחן‭ ‬ומתכנסים‭ ‬שם‭ ‬כל‭ ‬רוחות‭ ‬הטומאה‭" (‬במדבר‭, ‬בלק‭, ‬תרגום‭ ‬מארמית‭).‬

עריכת‭ ‬שולחן‭ ‬לשׁד‭ ‬המזל‭ ‬כדי‭ ‬לפייסו‭ ‬מנוגדת‭ ‬לכאורה‭ ‬למאבק‭ ‬בכוחות‭ ‬הרשע‭ ‬כדי‭ ‬להרחיק‭ ‬את‭ ‬נזקיהם‭. ‬בטכס‭ "‬התשליך‭" ‬ובכתבי‭ ‬המארות‭ ‬מתבצעת‭ ‬מלחמה‭ ‬במזיקים‭ ‬הרעים‭ ‬באמצעות‭ ‬פעולות‭ ‬אלימות‭ ‬סמליות‭ ‬כדי‭ ‬להכניעם‭ ‬ולבטל‭ ‬את‭ ‬פגיעתם‭ ‬האפשרית‭. ‬כך‭ ‬גם‭ ‬בטכס‭ "‬בוּ‭ ‬הְרָאס‭" ‬ביום‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬בו‭ ‬משליכים‭ ‬למצולות‭ ‬את‭ ‬המזל‭ ‬הרע‭. ‬לעומת‭ ‬זה‭, ‬בליל‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬נוקטים‭ ‬בשיטה‭ ‬הפוכה‭ ‬שמטרתה‭ ‬לפייס‭ ‬ולשדל‭ ‬את‭ ‬השׁדים‭ ‬או‭ ‬את‭ ‬אלי‭ ‬המזל‭ ‬באמצעות‭ ‬מנעמי‭ ‬השולחן‭. ‬מוכרת‭ ‬לנו‭ ‬דרך‭ ‬נוספת‭ ‬נפוצה‭ ‬ביהדות‭ ‬מרוקו‭ ‬המרחיקה‭ ‬את‭ ‬פגיעתם‭ ‬של‭ ‬שׁדים‭ ‬ושׁדות‭ ‬באמצעות‭ ‬קמעות‭ ‬ובשימוש‭ ‬בנוסחאות‭ ‬מגיות‭ ‬המנטרלות‭ ‬את‭ ‬פגיעתם‭. ‬ברם‭, ‬בשלוש‭ ‬השיטות‭ ‬השונות‭ ‬המטרה‭ ‬זהה‭: ‬המזל‭ ‬הרע‭ ‬מורחק‭, ‬מנוטרל‭ ‬או‭ ‬מפויס‭ ‬כדי‭ ‬לבטל‭ ‬את‭ ‬פגיעתו‭ ‬הרעה‭. ‬הטכסים‭ ‬והפעולות‭ ‬יכולים‭ ‬להיות‭ ‬שונים‭ ‬באופיים‭, ‬אך‭ ‬כולם‭ ‬מובילים‭ ‬למטרה‭ ‬זהה‭. ‬פיוס‭ ‬השׁדים‭ ‬בליל‭ ‬המִימוּנָה‭, ‬והרחקת‭ ‬המזל‭ ‬הרע‭ ‬למחרת‭, ‬יביאו‭ ‬מזל‭ ‬לפרט‭ ‬ולמשפחתו‭ ‬וימנעו‭ ‬מהם‭ ‬נזקים‭.‬

החל‭ ‬מן‭ ‬המאה‭ ‬ה־15‭, ‬ספרות‭ ‬המגיה‭ (‬גרימוּאָר‭) ‬מספקת‭ ‬לנו‭ ‬מידע‭ ‬על‭ ‬סוגי‭ ‬שׁדים‭ ‬ועל‭ ‬הדרכים‭ ‬להילחם‭ ‬בהם‭ ‬או‭ ‬לפייסם‭. ‬היא‭ ‬אף‭ ‬מובילה‭ ‬אותנו‭ ‬לדמות‭ ‬שׁד‭ ‬הקשורה‭ ‬ישירות‭ ‬למִימוּנָה‭. ‬החיבור‭ ‬המפורסם‭ ‬בקרב‭ ‬העוסקים‭ ‬במגיה‭ "‬ספר‭ ‬מפתח‭ ‬שלמה‭" ‬Clavicul‮>‬‭ ‬Salomonis‭ ‬מקורו‭ ‬כנראה‭ ‬בספרד‭ ‬שלפני‭ ‬המאה‭ ‬ה־15‭, ‬אך‭ ‬מיוחס‭ ‬לשלמה‭ ‬המלך‭. ‬לפי‭ ‬עדותו‭ ‬של‭ ‬מחבר‭ ‬ספר‭ "‬שלשלת‭ ‬הקבלה‭", ‬גדליהו‭ ‬בן‭ ‬יחייא‭: "‬שלמה‭ ‬המלך‭ ‬חיבר‭ ‬ספרים‭ ‬והשבעות‭ ‬נגד‭ ‬שטנים‭ ‬ונקראו‭ '‬מפתח‭ ‬שלמה‭'". ‬הוא‭ ‬מכיל‭ ‬תיאורים‭ ‬רבים‭ ‬על‭ ‬מלאכים‭, ‬שׁדים‭ ‬וכוכבים‭ ‬בעלי‭ ‬חמישה‭ ‬קדקודים‭ (‬פֶׄנטקל‭) ‬המשמשים‭ ‬להשבעת‭ ‬שׁדים‭. ‬כתב‭ ‬היד‭ ‬המוקדם‭ ‬ביותר‭ ‬שברשותנו‭ ‬מן‭ ‬המאה‭ ‬ה־16‭, ‬נמצא‭ ‬בבריטיש‭ ‬מיוזאום‭ ‬בלונדון‭. ‬באופן‭ ‬מפתיע‭, ‬אחד‭ ‬מן‭ ‬השׁדים‭ ‬המוזכרים‭ ‬בו‭ ‬הוא‭ ‬לא‭ ‬אחר‭ ‬מאשר‭ "‬מִימוּן‭ ‬השחור‭ ‬בארץ‭ ‬המערב‭" ‬שמציג‭ ‬את‭ ‬עצמו‭ "‬אני‭ ‬פלוני‭ ‬מִימוּן‭ ‬הגדול‭ ‬אשר‭ ‬בידי‭ ‬מפתחות‭ ‬המלבושים‭ ‬והאוצרות‭". ‬ברור‭ ‬אם‭ ‬כך‭ ‬שמקורו‭ ‬של‭ ‬אותו‭ ‬שׁד‭ ‬גדול‭ ‬ושחור‭ ‬בעל‭ ‬שם‭ ‬ערבי‭, ‬הגיע‭ ‬לספרד‭ ‬מצפון־אפריקה‭ (‬מערב‭=‬מע‭'‬ריב‭=‬מגרב‭). ‬המחבר‭, ‬ספק‭ ‬יהודי‭ ‬ספק‭ ‬נוצרי‭, ‬מסביר‭: "‬ביום‭ ‬ז‭' ‬שבתי‭ [‬מזל‭ ‬שבתאי‭] ‬מִימוּן‭ ‬מלך‭ ‬ומשרתיו‭ ‬והם‭ ‬משועבדים‭ ‬לשבתי‭ ‬ולרוחות‭ ‬הנקראים‭ ‬אפריקוש‭. ‬טבעיהם‭ ‬להוליד‭ ‬מחלוקת‭ ‬ושנאה‭ ‬ומחשבות‭ ‬רעות‭ ‬ולתת‭ ‬עופרת‭ ‬כפי‭ ‬החפץ‭ ‬להרוג‭ ‬מי‭ ‬שיהיה‭ ‬להאביד‭".‬

אנו‭ ‬למדים‭ ‬מכתב‭ ‬יד‭ ‬נוסף‭, ‬כנראה‭ ‬ממרוקו‭ ‬מן‭ ‬המאה‭ ‬ה־16‭ ‬לערך‭, ‬שאת‭ ‬הסעודה‭ ‬ערכו‭ ‬גם‭ ‬למלך‭ ‬מִימוּן‭ ‬וגם‭ ‬לבת‭ ‬זוגו‭: "‬אני‭ ‬משביע‭ ‬עליכם‭ [‬‮…‬‭] ‬שתביאו‭ ‬המלך‭ ‬מִימוּן‭ ‬ותבוא‭ ‬גם‭ ‬המלכה‭ ‬עמו‭ [‬‮…‬‭] ‬ושיביאו‭ ‬שם‭ ‬שני‭ ‬כבשים‭ ‬אחד‭ ‬שחור‭ ‬ואחד‭ ‬לבן‭ ‬וישחטום‭ ‬ויפשטום‭ ‬ויבשלום‭". ‬לראשונה‭ ‬מופיעה‭ ‬לצד‭ ‬השׁד‭ ‬הגדול‭ ‬מִימוּן‭ ‬גם‭ ‬המלכה‭ ‬מִימוּנָה‭. ‬כך‭ ‬פונים‭ ‬אליה‭ ‬עד‭ ‬היום‭ ‬יהודי‭ ‬מרוקו‭: "‬אָה‭ ‬לַאלָה‭ ‬מִימוּנָה‭, ‬אָה‭ ‬מְבַּרכָּה‭ ‬מְסְעוּדָה‭", (‬הו‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬הגבירה‭, ‬הו‭ ‬מבורכת‭ ‬בת־מזל‭).‬

דרכי‭ ‬המאבק‭ ‬בשׁדים‭, ‬בשידולם‭ ‬ובפיוסם‭ ‬התפתחו‭ ‬והתגוונו‭ ‬במשך‭ ‬הדורות‭. ‬מקובלים‭ ‬כתבו‭ ‬קמיעות‭ "‬בדוקות‭ ‬ומנוסות‭" ‬לאנשים‭ ‬בשעת‭ ‬צרה‭ ‬ומכאוב‭ ‬ו‭"‬שמירה‭ ‬ליולדת‭" ‬אחרי‭ ‬לידת‭ ‬תינוק‭. ‬הנשים‭ ‬נטלו‭ ‬חלק‭ ‬נכבד‭ ‬במאבק‭ ‬בשׁדים‭ ‬בגלל‭ ‬החרדות‭ ‬שלאחר‭ ‬הלידה‭ ‬והפחד‭ ‬מתמותת‭ ‬תינוקות‭ (‬מרבה‭ ‬נשים‭, ‬מרבה‭ ‬כשפים‭). ‬בקרב‭ ‬מקובלים‭ ‬ויודעי‭ ‬חכמת‭ ‬הנסתר‭, ‬ידיעת‭ ‬שמות‭ ‬של‭ ‬שׁדים‭ ‬והדרך‭ ‬להילחם‭ ‬בנזקיהם‭ ‬היה‭ ‬דבר‭ ‬קריטי‭ ‬כפיקוח‭ ‬נפש‭. ‬אין‭ ‬להתפלא‭ ‬שדמותו‭ ‬של‭ ‬השׁד‭ ‬מִימוּן‭ ‬השחור‭ ‬עבר‭ ‬מצפון־אפריקה‭ ‬לפולין‭ ‬ולאשכנז‭ ‬ישירות‭ ‬או‭ ‬דרך‭ ‬ספרד‭ ‬כדי‭ ‬להביא‭ ‬ישועה‭ ‬לחולים‭ ‬בשעת‭ ‬צרה‭. ‬נציין‭ ‬דוגמאות‭ ‬אחדות‭ ‬שהובאו‭ ‬בחלקם‭ ‬במאמרו‭ ‬י‭' ‬איינהורן‭. ‬הספר‭ "‬תולדות‭ ‬אדם‭" ‬מאת‭ ‬אליהו‭ ‬בעל‭ ‬שם‭ (‬פולין‭ ‬1555‭ - ‬פראג‭ ‬1636‭), ‬מייסד‭ ‬חבורת‭ ‬הצדיקים‭ ‬הנסתרים‭, ‬ויואל‭ ‬בעל‭ ‬שם‭ ‬מזמשטֶש‭ ‬תלמידו‭, ‬חובר‭ ‬אמנם‭ ‬באשכנז‭ ‬אך‭ ‬מעיד‭ ‬על‭ ‬השפעה‭ ‬צפון־אפריקאית‭ ‬בתחום‭ ‬הנסתר‭ ‬והרפואה‭ ‬העממית‭. ‬מתברר‭ ‬שאף‭ ‬בפולין‭ ‬הרחוקה‭ ‬הכירו‭ ‬את‭ ‬מִימוּן‭ ‬המכונה‭ ‬כאן‭ ‬מִימוּן‭ ‬בן‭ ‬נח‭. ‬בסימן‭ ‬קל‭"‬ד‭ ‬נאמר‭: "[‬‮…‬‭] ‬כל‭ ‬רוח‭ ‬ופגע‭ ‬רע‭ ‬ומקרה‭ ‬רע‭, ‬כל‭ ‬מה‭ ‬שהפה‭ ‬יוכל‭ ‬לדבר‭ ‬והלב‭ ‬לחשוב‭ ‬הן‭ ‬מחמת‭ ‬כישוף‭ ‬או‭ ‬מחמת‭ ‬עין‭ ‬הרע‭ [‬‮…‬‭] ‬הן‭ ‬מכת‭ ‬אשמדאי‭ ‬הזקן‭ [‬‮…‬‭] ‬הן‭ ‬מכת‭ ‬מִימוּן‭ ‬בן‭ ‬נֹח‭, ‬הן‭ ‬מכת‭ ‬לילית‭ [‬‮…‬‭]". ‬הנה‭ ‬לנו‭ ‬בן‭ ‬זוגה‭ ‬של‭ ‬לַאלָה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬בדמות‭ ‬מִימוּן‭ ‬בן‭ ‬נֹח‭, ‬שׁד‭ ‬נורא‭ ‬כדוגמת‭ ‬אשמדאי‭ ‬ולילית‭, ‬שהיה‭ ‬כה‭ ‬מפורסם‭ ‬במרוקו‭ ‬בספרות‭ ‬הקבלה‭ ‬והגיע‭ ‬כבר‭ ‬במאה‭ ‬ה־16‭ ‬לקהילות‭ ‬אשכנז‭ ‬והתאזרח‭ ‬בה‭. ‬

השׁד‭ ‬מִימוּן‭ ‬השחור‭ ‬מופיע‭ ‬כאל־שׁד‭ ‬בשם‭ ‬מִימוּן‭ ‬בן‭ ‬זנגי‭ ‬בספר‭ "‬מזלות‭ ‬וקמיעות‭". ‬שם‭ ‬נאמר‭: "‬אל־שׁד‭ ‬מִימוּן‭ ‬בן‭ ‬זנגי‭ ‬אמר‭ ‬לו‭ ‬שהע‭"‬ה‭ [‬שלמה‭ ‬המלך‭ ‬עליו‭ ‬השלום‭]: ‬יא‭ ‬מִימוּן‭ ‬היכן‭ ‬מקומך‭ ‬ואיך‭ ‬תכה‭ ‬לבני‭ ‬אדם‭. ‬ואמר‭ ‬לו‭ ‬אדוני‭ ‬המלך‭ ‬מקומי‭ ‬במדבר‭ ‬או‭ ‬בהרים‭ [‬‮…‬‭] ‬כל‭ ‬איש‭ ‬ואשה‭ ‬רוחצין‭ ‬פניו‭, ‬ידיו‭ ‬ורגליו‭ ‬במים‭ ‬חמין‭ ‬ולא‭ ‬יזכיר‭ ‬שם‭ ‬השם‭, ‬אני‭ ‬מכה‭ ‬אותו‭, ‬כל‭ ‬גופו‭ ‬חלש‭, ‬עיניו‭ ‬כהות‭ ‬ולשונו‭ ‬יכבד‭". ‬הרב‭ ‬רפאל‭ ‬אוחנא‭ ‬בספרו‭ "‬מראה‭ ‬הילדים‭" ‬שעוסק‭ ‬בסגולות‭ ‬מרפא‭ ‬מציג‭ ‬את‭ ‬דמותו‭ ‬של‭ ‬מִימוּן‭ ‬השחור‭ ‬כאנטי‭ ‬תזה‭ ‬לאליהו‭ ‬הנביא‭. ‬כאשר‭ ‬אליהו‭ ‬פוגש‭ ‬במִימוּן‭ ‬השחור‭ ‬בדרכו‭ ‬להזיק‭ ‬לאיש‭ ‬פלוני‭, ‬הנביא‭ ‬משביעו‭ ‬בשם‭ ‬יהוה‭ ‬ובשם‭ ‬המלאכים‭ ‬שלא‭ ‬יזיק‭ ‬לו‭ ‬מעולם‭ ‬ועד‭ ‬עולם‭.‬

העיקרון‭ ‬לערוך‭ ‬לגד‭ ‬שולחן‭ ‬כדי‭ ‬לפייסו‭ ‬מקבל‭ ‬משמעות‭ ‬חזותית‭ ‬מובהקת‭ ‬בשולחן‭ ‬ליל‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬ומצוי‭ ‬גם‭ ‬בקהילות‭ ‬ספרדיות‭. ‬בשעת‭ ‬מצוקה‭ ‬ומחלה‭, ‬יוצאי‭ ‬ספרד‭ ‬בישראל‭ ‬היו‭ ‬עורכים‭ "‬מיז‭"‬ה‭ ‬די‭ ‬ראש‭ ‬השנה‭" (‬mesa‭ ‬שולחן‭ ‬של‭ ‬ראש‭ ‬השנה‭), ‬או‭ ‬את‭ ‬טכס‭ ‬האנדולקו‭ ‬endulco‭ ‬במהלכו‭ ‬הגישו‭ ‬לשׁדים‭ ‬אוכל‭ ‬ומשקה‭ ‬מתוקים‭ ‬על‭ ‬שולחן‭ ‬כדי‭ ‬לפייסם‭. ‬בנוסף‭ ‬לשולחן‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬ולטכס‭ "‬בוּ‭ ‬הְרָּאס‭", ‬יהדות‭ ‬מרוקו‭ ‬פיתחה‭ ‬אמצעים‭ ‬נוספים‭ ‬להילחם‭ ‬בשׁדים‭ ‬בעת‭ ‬צרה‭ ‬ומצוקה‭. ‬במוצאי‭ ‬חג‭ ‬הפסח‭ ‬ניתן‭ ‬להבחין‭ ‬בפעילות‭ ‬מגית‭ ‬אינטנסיבית‭ ‬בתחום‭ ‬המלחמה‭ ‬בשׁדים‭. ‬שלום‭ ‬דנינו‭ ‬בספרו‭ "‬ממנהגי‭ ‬יהודי‭ ‬מרוקו‭" ‬מציין‭: "‬בליל‭ ‬שני‭ ‬של‭ ‬פסח‭, ‬לאחר‭ ‬תפילת‭ ‬ערבית‭, ‬מחלק‭ ‬שמש‭ ‬בית‭ ‬הכנסת‭ ‬למתפללים‭ ‬מלח‭ ‬בתוך‭ ‬שקית‭ ‬או‭ ‬גבישי‭ ‬מלח‭ ‬קטנים‭. ‬המתפללים‭ ‬קושרים‭ ‬את‭ ‬המלח‭ ‬בפינת‭ ‬הממחטה‭ ‬או‭ ‬בתוך‭ ‬נייר‭. ‬רבים‭ ‬נוהגים‭ ‬לקחת‭ ‬גוש‭ ‬מלח‭ ‬קטן‭ ‬שאין‭ ‬צורך‭ ‬לצוררו‭". ‬דנינו‭ ‬מסתמך‭ ‬גם‭ ‬על‭ ‬ספרו‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬ברוך‭ ‬אסבאג‭, (‬מחבר‭ "‬מנחה‭ ‬בלולה‭" ‬ו‭"‬קרבן‭ ‬מנחה‭") ‬מורו‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬שלום‭ ‬משאש‭ ‬ממכּנס‭, ‬שכותב‭ ‬בספרו‭ "‬מנחת‭ ‬משה‭": "‬סגולה‭ ‬וסוד‭ ‬גדול‭ ‬לאחוז‭ ‬בידו‭ ‬מעט‭ ‬מלח‭ ‬בליל‭ ‬ראשון‭ ‬לספירת‭ ‬העומר‭". ‬ניסים‭ ‬סיבוני‭ ‬מעיד‭ ‬שאביו‭ ‬במרכּש‭ ‬החזיק‭ ‬בכיסו‭ ‬גוש‭ ‬מלח‭ ‬קטן‭ ‬החל‭ ‬מן‭ ‬היום‭ ‬השני‭ ‬של‭ ‬פסח‭ ‬למשך‭ ‬49‭ ‬ימי‭ ‬העומר‭ ‬עד‭ ‬לחג‭ ‬השבועות‭. ‬מקורו‭ ‬של‭ ‬המנהג‭ ‬בפרשנות‭ ‬עממית‭ ‬של‭ ‬המונח‭ "‬בְּרִית‭ ‬מֶלַח‭" (‬במדבר‭ ‬י‭"‬ח‭, ‬י‭"‬ט‭ ‬וגם‭ ‬דבה‭"‬י‭ ‬ב‭' ‬י‭"‬ג‭, ‬ה‭') ‬כסגולה‭ ‬לאריכות‭ ‬ימים‭.‬ 

עדות‭ ‬רבת‭ ‬חשיבות‭ ‬על‭ ‬מקורו‭ ‬של‭ ‬חג‭ ‬המִימוּנָה‭, ‬מסוף‭ ‬המאה‭ ‬ה־18‭, ‬מספק‭ ‬לנו‭ ‬המשורר‭ ‬והנוסע‭ ‬איש‭ ‬מנטובה‭, ‬שמואל‭ ‬רומנילי‭ (‬1814-1754‭), ‬שסייר‭ ‬בקהילות‭ ‬היהודיות‭ ‬במרוקו‭ ‬משנת‭ ‬1786‭ ‬עד‭ ‬1790‭. ‬הוא‭ ‬ראה‭ ‬בסיוריו‭ ‬מנהגים‭ ‬זרים‭ ‬לו‭ ‬וניסה‭ ‬למצא‭ ‬להם‭ ‬פירוש‭. ‬הוא‭ ‬הבחין‭ ‬אמנם‭ ‬במנהג‭ ‬נשיאת‭ ‬המלח‭ ‬מבית‭ ‬הכנסת‭ ‬לבית‭ ‬המשפחה‭, ‬אך‭ ‬לא‭ ‬הצליח‭ ‬להעניק‭ ‬לו‭ ‬פירוש‭: "‬לא‭ ‬אחריש‭ ‬מהגיד‭ ‬את‭ ‬אשר‭ ‬ראיתי‭ ‬בליל‭ ‬ראשון‭ ‬לספירת‭ ‬העומר‭. ‬למה‭ ‬יביאו‭ ‬מלח‭ ‬בבית‭ ‬הכנסת‭ ‬ומניחים‭ ‬אותו‭ ‬על‭ ‬התיבה‭ ‬ובצאתם‭ ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬לוקח‭ ‬ממנו‭ ‬מלא‭ ‬שתי‭ ‬אצבעותיו‭ ‬ויביאהו‭ ‬לביתו‭? ‬אודה‭ ‬כי‭ ‬עמדתי‭ ‬משתאה‭ ‬והייתי‭ ‬כנציב‭ ‬מלח‭". ‬לעומת‭ ‬זה‭ ‬כאשר‭ ‬ביקר‭ ‬בבתי‭ ‬משפחות‭ ‬בליל‭ ‬החג‭ ‬יצר‭ ‬מיד‭ ‬קשר‭ ‬בין‭ ‬שולחן‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬לבין‭ ‬החטא‭ ‬של‭ ‬עריכת‭ ‬שולחן‭ ‬לגד‭, ‬אל‭ ‬המזל‭: "‬בליל‭ ‬צאת‭ ‬החג‭ ‬עורכים‭ ‬שולחנם‭ ‬במיני‭ ‬מגדים‭ ‬ומבקרים‭ ‬זה‭ ‬לזה‭. ‬הקרואים‭ ‬אוכלים‭ ‬מאשר‭ ‬יחפצו‭ ‬ומברכים‭ ‬לבעל‭ ‬הבית‭. ‬מי‭ ‬יגיד‭ ‬לנו‭ ‬מה‭ ‬אלה‭ ‬למו‭? ‬אולי‭ ‬יהיה‭ ‬כחוקת‭ ‬העורכים‭ ‬לגד‭ ‬שולחן‭ - ‬הנקדם‭ ‬בעולות‭ ‬אלה‭ ‬את‭ ‬ה‭' ‬הנשגב‭ ‬בחביון‭ ‬עזו‭?"‬

נוסע‭ ‬נוסף‭ ‬שהבחין‭ ‬במנהגי‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬הוא‭ ‬בנימין‭ ‬השני‭ (‬ישראל‭ ‬בן‭ ‬רבי‭ ‬יוסף‭, ‬מולדביה‭ ‬1818‭ - ‬לונדון‭ ‬1864‭) ‬שבדרכו‭ ‬לחפש‭ ‬את‭ ‬עשרת‭ ‬השבטים‭ ‬הגיע‭ ‬גם‭ ‬למרוקו‭ ‬בשנת‭ ‬1852‭ ‬לערך‭. ‬חיבורו‭ "‬ספר‭ ‬מסעי‭ ‬ישראל‭", ‬שפורסם‭ ‬בשנת‭ ‬1856‭, ‬חשף‭ ‬בפני‭ ‬מדינות‭ ‬אירופה‭ ‬את‭ ‬סבלות‭ ‬הקהילה‭ ‬במרוקו‭. ‬בנימין‭ ‬השני‭ ‬מספר‭ ‬שבליל‭ ‬כ‭"‬ג‭ ‬בניסן‭, ‬עם‭ ‬שובם‭ ‬של‭ ‬החוגגים‭ ‬מביקוריהם‭ ‬בבתים‭ ‬לרגל‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬הנקרא‭ ‬בפיו‭ "‬ליל‭ ‬אלמִימוּן‭", ‬שהוא‭ ‬הגרסה‭ ‬הזכרית‭ ‬של‭ ‬ליל‭ ‬אלמִימוּנָה‭: "‬קורא‭ ‬אחד‭ ‬הצעירים‭ '‬מִימוּן‭' ‬והשני‭ ‬יעננו‭ '‬מיזות‭' ‬והשלישי‭ ‬פרג‭' ‬אללה‭'". ‬לשאלות‭ ‬האורח‭ ‬לפשרן‭ ‬של‭ ‬מילים‭ ‬חוזרות‭ ‬ונשנות‭ ‬אלו‭ ‬משיבים‭ ‬לו‭: "‬מִימוּן‭ ‬ומיזות‭ ‬הן‭ ‬שתי‭ ‬דמויות‭ ‬של‭ ‬בעלי‭ ‬הצלחה‭, ‬ו‭'‬פרג‭' ‬אללה‭' ‬פירושו‭ '‬ייתן‭ ‬אלוהים‭ ‬הצלחה‭', ‬ועל־ידי‭ ‬הזכרת‭ ‬שמותיהם‭ ‬מברכים‭ ‬זה‭ ‬את‭ ‬זה‭ ‬בשפע‭ ‬והצלחה‭". ‬האתנולוג‭ ‬אדוארד‭ ‬ווסטרמרק‭ ‬מכיר‭ ‬את‭ ‬המונח‭ "‬מיזות‭", ‬ולדבריו‭ ‬אדם‭ ‬שנפגע‭ ‬על־ידי‭ ‬שׁדים‭ ‬נעשה‭ ‬מיזות‭. ‬לכן‭ ‬אין‭ ‬לראות‭ ‬במיזות‭ ‬דמות‭ ‬של‭ ‬שׁד‭ ‬כהנחתו‭ ‬של‭ ‬איינהורן‭ ‬ואף‭ ‬לא‭ ‬כהבנתו‭ ‬של‭ ‬בנימין‭ ‬השני‭. ‬הבלשן‭ ‬א‭' ‬ממן‭ ‬רואה‭ ‬במילה‭ ‬misoth‭ ‬שיבוש‭ ‬של‭ ‬המילה‭ ‬מסעוד‭ (‬המאושר‭). ‬להערכתי‭ "‬מזוט‭" ‬היא‭ ‬מחלה‭ ‬הפוגעת‭ ‬בקרקפת‭ ‬הראש‭, ‬ולכן‭ ‬היא‭ ‬מהווה‭ ‬אנטי‭ ‬תיזה‭ ‬למִימוּן‭ ‬המביא‭ ‬אתו‭ "‬פרג‭' ‬אללה‭". ‬

החיד‭"‬א‭ (‬חיים‭ ‬יוסף‭ ‬דוד‭ ‬אזולאי‭ ‬ירושלים‭ ‬1806‭ - ‬ליוורנו‭ ‬1724‭), ‬איש‭ ‬חברון‭, ‬הגיע‭ ‬אף‭ ‬הוא‭ ‬לצפון־אפריקה‭ ‬בשנת‭ ‬1772‭. ‬בספרו‭ "‬מורה‭ ‬באצבע‭" ‬מזכיר‭ ‬מנהג‭ ‬של‭ ‬עריכת‭ ‬שולחן‭ ‬באיסרו‭ ‬חג‭ ‬פסח‭, ‬אך‭ ‬אינו‭ ‬מפרש‭ ‬את‭ ‬טעמו‭ ‬כי‭ ‬יש‭ ‬סוד‭ ‬בדבר‭: "‬יום‭ ‬אסרו‭ ‬חג‭ [‬פסח‭] ‬ישתדל‭ ‬לעשות‭ ‬סעודה‭ ‬נאה‭ ‬כי‭ ‬יש‭ ‬סוד‭ ‬בדבר‭ ‬וגם‭ ‬ע‭"‬פ‭ ‬הפשט‭ ‬הוא‭ ‬מצווה‭". ‬אלקנה‭ ‬בר‭ ‬ירוחם‭ ‬מחבר‭ ‬ספר‭ "‬הפליאה‭" (‬נקרא‭ ‬גם‭ ‬ספר‭ ‬הקנה‭) ‬מציין‭ ‬את‭ ‬איסרו‭ ‬חג‭ ‬פסח‭ ‬כיום‭ ‬בו‭ ‬קיימת‭ ‬סכנת‭ ‬פגיעה‭ ‬מעין‭ ‬הרע‭: "‬פעולת‭ ‬כ‭"‬ה‭ ‬לעין‭ ‬הרע‭ ‬צריך‭ ‬ביום‭ ‬כ‭"‬ג‭ ‬לחודש‭ ‬ניסן‭". ‬עם‭ ‬הזמן‭ ‬השתכחה‭ ‬משמעותו‭ ‬של‭ ‬החג‭ ‬ויעקב‭ ‬משה‭ ‬טולידנו‭, ‬איש‭ ‬טבריה‭ ‬מן‭ ‬העדה‭ ‬המערבית‭, ‬מודה‭ ‬לפני‭ ‬תיאורו‭ ‬את‭ ‬החג‭: "‬בליל‭ ‬מוצאי‭ ‬חג‭ ‬הפסח‭ ‬נודע‭ ‬אצלם‭ ‬מנהג‭ ‬ה‭"‬מימונא‭", ‬שם‭ ‬בלתי‭ ‬נודע‭ ‬לנו‭ ‬טעמו‭".‬

‭*‬

חוץ‭ ‬ממובאות‭ ‬אלה‭ ‬מן‭ ‬הספרות‭ ‬הרבנית‭, ‬קיימות‭ ‬היקרויות‭ ‬של‭ ‬השמות‭ ‬מִימוּן‭ ‬ומִימוּנָה‭ ‬שחוקר‭ ‬אינו‭ ‬יכול‭ ‬להתעלם‭ ‬מהן‭. ‬היקרות‭ ‬חשובה‭ ‬של‭ ‬שתי‭ ‬דמויות‭ ‬אלה‭ ‬נמצאת‭ ‬במרוקו‭ ‬עצמה‭. ‬התרבות‭ ‬העממית‭ ‬המוסלמית‭-‬מרוקאית‭, ‬היא‭ ‬לבטח‭ ‬מקורה‭ ‬העיקרי‭, ‬אם‭ ‬לא‭ ‬הבלעדי‭, ‬של‭ ‬השדה‭ ‬מִימוּנָה‭. ‬לא‭ ‬צריך‭ ‬לנבור‭ ‬הרבה‭ ‬כדי‭ ‬לגלות‭ ‬שבמסורת‭ ‬של‭ ‬המסדרים‭ ‬המיסטיים‭ ‬הרבים‭ ‬ברחבי‭ ‬מרוקו‭, ‬שרים‭ ‬ומהללים‭ ‬דמויות‭ ‬כ־‭"‬עישה‭ ‬קנדישה‭" ‬וגם‭ ‬סידי‭ ‬מִימוּן‭ ‬ובת‭ ‬זוגתו‭ ‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬וחוששים‭ ‬מכוחם‭ ‬המגי‭. ‬אחד‭ ‬המסדרים‭ ‬האלה‭ ‬הוא‭ ‬של‭ ‬בני‭ ‬הגְנַאווָה‭ ‬המאורגנים‭ ‬במסגרת‭ ‬זַאוִיָה‭. ‬הזַאוִיָה‭ ‬מהווה‭ ‬מרכז‭ ‬רוחני‭, ‬מיסטי‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬תורת‭ ‬הסופים‭ (‬תַוואסוּף‭), ‬הסוגדים‭ ‬לקדוש‭ ‬מקומי‭ ‬בשם‭ ‬וָאלי‭. ‬בני‭ ‬כת‭ ‬הגְנַאווָה‭ ‬הם‭ ‬צאצאי‭ ‬עבדים‭ ‬שנשבו‭ ‬על־ידי‭ ‬סולטני‭ ‬מרוקו‭ ‬בגינאה‭ (‬מכאן‭ ‬שמם‭) ‬אך‭ ‬גם‭ ‬במאוריטניה‭, ‬בסנגל‭, ‬במאלי‭ ‬ובניג‭'‬ר‭. ‬הם‭ ‬מתייחסים‭ ‬לאב‭ ‬רוחני‭ ‬שהוא‭ ‬סידנָא‭ ‬בילָאל‭, ‬לו‭ ‬מייחסים‭ ‬את‭ ‬מקור‭ ‬טכסיהם‭. ‬בילָאל‭ ‬היה‭ ‬עבד‭ ‬אתיופי‭ ‬יליד‭ ‬מכּה‭, ‬רעו‭ ‬של‭ ‬הנביא‭ ‬מוחמד‭, ‬ומן‭ ‬הראשונים‭ ‬שאימצו‭ ‬את‭ ‬דת‭ ‬האיסלם‭. ‬עם‭ ‬הזמן‭, ‬בני‭ ‬הגְנַאווָה‭ ‬התבוללו‭ ‬באוכלוסיה‭ ‬המקומית‭ ‬ומסדרם‭ ‬שאב‭ ‬את‭ ‬אופיו‭ ‬הייחודי‭ ‬ממקורות‭ ‬אפריקאים‭, ‬ברבריים‭ ‬וערביים‭. ‬זַאוִיות‭ ‬רבות‭ ‬של‭ ‬גְנַאווָה‭ ‬נמצאות‭ ‬באסווירה‭ (‬מוגדור‭), ‬מרכּש‭, ‬סלה‭, ‬קזבלנקה‭, ‬פאס‭ ‬וטנג‭'‬ה‭. ‬בני‭ ‬הגְנַאווָה‭ ‬משמשים‭ ‬לעתים‭ ‬כקוראי‭ ‬עתידות‭ ‬בשם‭ ‬טַלעָה‭ ‬או‭ ‬בנקבה‭ ‬טַלעאת‭, ‬שמשמעותם‭ ‬להעלות‭ ‬באוב‭ ‬באמצעות‭ ‬הטראנס‭ ‬דמויות‭ ‬של‭ ‬שׁדים‭ ‬שוכני‭ ‬תחתיות‭ ‬בשם‭ ‬מְלוכּ‭ ‬בעלי‭ ‬כוח‭ ‬ריפוי‭.‬

הגְנַאווָה‭ ‬מקיימים‭ ‬טכס‭ ‬פולחני‭ ‬מורכב‭ ‬מתהלוכות‭ ‬מלוות‭ ‬ריקודים‭ ‬ונמשך‭ ‬מחצות‭ ‬הלילה‭ ‬עד‭ ‬אור‭ ‬הבוקר‭. ‬המחולות‭ ‬מסתיימים‭ ‬בטכס‭ ‬אקסטטי‭ ‬בשם‭ ‬דֶרְדְבָה‭. ‬העלאתם‭ ‬באוב‭ ‬של‭ ‬המְלוכּ‭ ‬נעשית‭ ‬על־ידי‭ ‬קריאה‭ ‬מלודית‭ ‬של‭ ‬טכסטים‭, ‬בליווי‭ ‬כלי‭ ‬מיתר‭ ‬עממי‭ ‬בשם‭ ‬גֵנבְרִי‭ ‬וכלי‭ ‬הקשה‭ ‬מתכתי‭ ‬צורמני‭ ‬בשם‭ ‬גראגב‭ (‬או‭ ‬קראקב‭). ‬מנהל‭ ‬הטכס‭ (‬מעאלם‭) ‬מפזר‭ ‬קטורת‭ ‬וקורא‭ ‬למְלוכּ‭ ‬להופיע‭. ‬הטכס‭ ‬ופרקי‭ ‬הקריאה‭ ‬והריקודים‭ ‬מורכבים‭ ‬משבעה‭ ‬שלבים‭ ‬כמספרם‭ ‬של‭ ‬המְלוכּ‭, ‬ומתחלקים‭ ‬לקטגוריות‭ ‬שונות‭, ‬נשים‭ ‬או‭ ‬גברים‭, ‬מוסלמים‭ ‬או‭ ‬יהודים‭, ‬כולם‭ ‬מוגדרים‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬צבעי‭ ‬הצעיפים‭ ‬אותם‭ ‬הם‭ ‬נושאים‭ ‬בטכס‭. ‬למְלוכּ‭ ‬השמימיים‭ ‬ניתן‭ ‬הצבע‭ ‬הכחול‭ ‬כהה‭, ‬לימיים‭ ‬כחול‭ ‬בהיר‭, ‬לחייתיים‭ ‬האדום‭. ‬הלבן‭ ‬והירוק‭ ‬מסמלים‭ ‬את‭ ‬לוחמי‭ ‬האיסלם‭. ‬לשוכני‭ ‬היער‭ ‬ניתן‭ ‬הצבע‭ ‬השחור‭, ‬והם‭ ‬שייכים‭ ‬לחייליו‭ ‬של‭ ‬סידי‭ ‬מִימוּן‭. ‬קיימים‭ ‬גם‭ ‬מְלוכּ‭ ‬יהודים‭ ‬אף‭ ‬הם‭ ‬בצבע‭ ‬שחור‭, ‬והם‭ ‬מופיעים‭ ‬אחרי‭ ‬המְלוכּ‭ ‬הנשיים‭. ‬המְלוכּ‭, ‬כבמסכת‭ ‬חגיגה‭ (‬טז‭, ‬ע‭"‬א‭), ‬הם‭ ‬בעלי‭ ‬תכונות‭ ‬אנוש‭. ‬הם‭ ‬לא‭ ‬רק‭ ‬אוכלים‭ ‬ושותים‭ ‬אלא‭ ‬גם‭ ‬מתחתנים‭, ‬מתרבים‭ ‬ומתים‭. ‬פעילותם‭ ‬מתקיימת‭ ‬בלילה‭ ‬והם‭ ‬נעלמים‭ ‬עם‭ ‬שחר‭. ‬באחד‭ ‬משלבי‭ ‬הטכס‭ ‬אחד‭ ‬הרוקדים‭ ‬נכנס‭ ‬לטראנס‭ ‬אקסטטי‭ ‬תוך‭ ‬התייחסות‭ ‬לדמותו‭ ‬של‭ ‬סידי‭ ‬מוּסָה‭ (‬משה‭ ‬רבנו‭).‬

דמויותיהם‭ ‬של‭ ‬סידי‭ ‬מִימוּן‭ ‬ושל‭ ‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬בטכסי‭ ‬מסדר‭ ‬הגנאווה‭ ‬הן‭ ‬הוכחה‭ ‬ברורה‭ ‬לכך‭, ‬שיהודי‭ ‬מרוקו‭ ‬אימצו‭ ‬את‭ ‬דמותה‭ ‬של‭ ‬גבירה‭ ‬זו‭ ‬באמצעות‭ ‬אוכלוסיית‭ ‬האימזיע‭'‬ן‭ (‬הבֶּרבֶּרית‭) ‬המקומית‭ ‬כאלת‭ ‬הגורל‭ ‬ואף‭ ‬העבירו‭ ‬אותה‭ ‬לקהילות‭ ‬אשכנז‭ ‬כבר‭ ‬בימי‭ ‬הביניים‭. ‬דמותו‭ ‬של‭ ‬סידי‭ ‬מִימוּן‭, ‬שהיתה‭ ‬בשימוש‭ ‬בקמיעות‭ ‬ובכתבי‭ ‬חכמת‭ ‬הנסתר‭ ‬והקבלה‭, ‬נעלמה‭ ‬בהדרגה‭ ‬ונותרה‭ ‬דמותה‭ ‬של‭ ‬בת‭ ‬זוגתו‭ ‬בזכות‭ ‬עיסוק‭ ‬היתר‭ ‬של‭ ‬הנשים‭ ‬בטכסים‭ ‬מאגיים‭. ‬אביא‭ ‬את‭ ‬תרגומו‭ ‬של‭ ‬אחד‭ ‬השירים‭ ‬שהיו‭ ‬מושרים‭ ‬לכבודה‭ ‬במרוקו‭.‬

הנה‭ ‬היא‭ ‬באה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬הגבירה הנה‭ ‬היא‭ ‬באה‭ ‬מבורכת‭ ‬בת־מזל

ישמח‭ ‬בה‭ ‬גדול‭ ‬וקטן מִימוּנָה‭ ‬מביאה‭ ‬שפע‭ ‬רב

הנה‭ ‬ממתקים‭, ‬הנה‭ ‬סופגניות‭ ‬ הנה‭ ‬כוסות‭ ‬רבים

הנה‭ ‬הכוח‭ ‬ואורך‭ ‬ימים הנה‭ ‬השמחה‭ ‬והעונג

הו‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬הגבירה‭ ‬היקרה שמשך‭ ‬בהירה‭ ‬ומרפאה

בואי‭ ‬אלינו‭ ‬כל‭ ‬שנה‭ ‬יפה‭ ‬וצוחקת בואי‭ ‬אלינו‭ ‬כל‭ ‬שנה‭ ‬מביאה‭ ‬ברכה

דמותה‭ ‬של‭ ‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬ושל‭ ‬בן‭ ‬זוגה‭ ‬סידי‭ ‬מִימוּן‭ ‬מפרנסים‭ ‬סיפורי‭ ‬עם‭ ‬רבים‭ ‬בעולם‭ ‬המוסלמי‭ ‬במרוקו‭, ‬ושמה‭ ‬ניתן‭ ‬ליישובים‭ ‬אחדים‭ ‬במרוקו‭. ‬עיירה‭ ‬בשם‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬קיימת‭ ‬בצפון‭ ‬מרוקו‭ ‬לא‭ ‬רחוק‭ ‬מסידי‭ ‬סלימן‭. ‬החוקר‭ ‬נחום‭ ‬סלושץ‭ ‬איתר‭ ‬מקום‭ ‬בשם‭ ‬תימימונא‭ ‬במחוז‭ ‬התואָת‭ ‬בסַחרָה‭ ‬האלג‭'‬ירית‭ ‬וחשב‭ ‬שמצא‭ ‬את‭ ‬מקורה‭ ‬של‭ ‬המִימוּנָה‭. ‬לדבריו‭, ‬העיר‭ ‬נחרבה‭ ‬בסוף‭ ‬המאה‭ ‬החמש‭ ‬עשרה‭, ‬ונמצאו‭ ‬בה‭ ‬מצבות‭ ‬כתובות‭ ‬עברית‭. ‬תושביה‭ ‬הוגלו‭ ‬מן‭ ‬התואת‭ ‬למחוז‭ ‬תַפילָלְת‭ ‬לעיר‭ ‬סיג‭'‬ילמַסָה‭, ‬שם‭ ‬נהגו‭ ‬התושבים‭ ‬לומר‭ ‬את‭ ‬הברכה‭ "‬בשנה‭ ‬הבאה‭ ‬בתימימון‭". ‬השם‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬ניתן‭ ‬היום‭ ‬לבנות‭ ‬מוסלמיות‭ ‬במרוקו‭ ‬כשם‭ ‬פרטי‭, ‬והוא‭ ‬קיים‭ ‬גם‭ ‬כשם‭ ‬משפחה‭. ‬קיים‭ ‬אף‭ "‬פסטיבל‭ ‬מִימוּנָה‭" ‬שנתי‭ ‬שאין‭ ‬לו‭ ‬קשר‭ ‬ליהודים‭, ‬והוא‭ ‬פסטיבל‭ ‬לתאטרון‭ ‬המתקיים‭ ‬זו‭ ‬השנה‭ ‬הרביעית‭ ‬בשרבק‭ ‬בבריסל‭. ‬במרכש‭ ‬אף‭ ‬עולים‭ ‬לרגל‭ ‬לקברו‭ ‬של‭ ‬ר‭' ‬מסעוד‭ ‬בר‭ ‬מִימוּנָה‭.‬

כך‭ ‬מתברר‭ ‬שחגיגת‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬של‭ ‬יהודי‭ ‬מרוקו‭ ‬אינה‭ ‬אלא‭ ‬טכס‭ ‬עממי‭ ‬אזוטרי‭ ‬שנועד‭ ‬לפייס‭ ‬שׁדת‭ ‬מזל‭ ‬מקומית‭, ‬בת‭ ‬זוגתו‭ ‬של‭ ‬מִימוּן‭ ‬השחור‭ ‬מגדולי‭ ‬מלכי‭ ‬השׁדים‭. ‬כדוגמת‭ ‬חגים‭ ‬רבים‭ ‬בעולם‭, ‬משמעותו‭ ‬המקורית‭ ‬ומהותו‭ ‬העיקרית‭ ‬נשתכחו‭ ‬כמעט‭ ‬לחלוטין‭ ‬מן‭ ‬התודעה‭ ‬הציבורית‭. ‬כיוון‭ ‬שלכבודה‭ ‬של‭ ‬שׁדה‭ ‬זו‭ ‬נערכים‭ ‬טכסים‭ ‬נטולי‭ ‬רקע‭ ‬יהודי‭ ‬מוכר‭ ‬ומעוגן‭ ‬בכתובים‭, ‬מקורותיו‭ ‬נשכחו‭, ‬במיוחד‭ ‬לאור‭ ‬העובדה‭ ‬שנביאי‭ ‬ישראל‭ ‬וחכמיה‭ ‬גינו‭ ‬את‭ ‬הנוהל‭ ‬של‭ ‬עריכת‭ ‬שולחן‭ ‬לאל‭ ‬המזל‭. ‬לעומת‭ ‬זה‭ ‬מנהג‭ ‬התשליך‭, ‬המבוסס‭ ‬על‭ ‬עיקרון‭ ‬זהה‭, ‬עוגן‭ ‬היטב‭ ‬בתפילה‭ ‬המצטטת‭ ‬פסוק‭ ‬מספר‭ ‬מיכה‭, ‬וכתוצאה‭ ‬מכך‭ ‬קיבל‭ ‬לגיטימציה‭. ‬

חשוב‭ ‬להזכיר‭ ‬שהמרכיב‭ ‬הדמונולוגי‭ ‬במנהגים‭ ‬יהודיים‭ ‬נורמטיביים‭ ‬אינו‭ ‬דבר‭ ‬נדיר‭. ‬הוא‭ ‬קיים‭ ‬משחר‭ ‬הדורות‭ ‬בטכס‭ ‬החשוב‭ ‬ביותר‭ ‬המבדיל‭ ‬בין‭ ‬יהודי‭ ‬ללא‭ ‬יהודי‭. ‬הכוונה‭ ‬לברית‭ ‬המילה‭. ‬הטכס‭ ‬שערכה‭ ‬ציפורה‭ ‬אשת‭ ‬משה‭ ‬לפני‭ ‬צאתה‭ ‬עם‭ ‬בעלה‭ ‬ובנה‭ ‬ממידיין‭ ‬למצרים‭ ‬הוא‭ ‬מנהג‭ ‬דמונולוגי‭ ‬מובהק‭. ‬מדרשי‭ ‬חז‭"‬ל‭ ‬רבים‭ ‬פירשו‭ ‬את‭ ‬סיפור‭ ‬חתן‭ ‬דמים‭ (‬שמות‭ ‬ד‭, ‬כד‭-‬כו‭) ‬כטכס‭ ‬דמוני‭, ‬שמטרתו‭ ‬להרחיק‭ ‬את‭ ‬פגיעתו‭ ‬הרעה‭ ‬של‭ ‬השד‭ ‬התוקף‭ ‬את‭ ‬היוצאים‭ ‬למסע‭ ‬במדבר‭ (‬תלמוד‭ ‬בבלי‭, ‬נדרים‭ ‬לא‭, ‬ע‭"‬ב‭; ‬לב‭, ‬ע‭"‬א‭). ‬על‭ ‬פי‭ ‬מדרש‭ ‬אגדה‭, ‬השד‭ ‬התוקף‭ ‬את‭ ‬היוצאים‭ ‬לדרך‭ ‬בולע‭ ‬את‭ ‬הנתקף‭ ‬מראשו‭ ‬עד‭ ‬לאבר‭ ‬מינו‭ (‬הערלה‭). ‬כל‭ ‬עוד‭ ‬לא‭ ‬נבלע‭ ‬האדם‭ ‬כולו‭ ‬ניתן‭ ‬להצילו‭, ‬אולם‭ ‬אם‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬נימול‭ ‬היה‭ ‬מסכן‭ ‬את‭ ‬חייו‭. ‬אקט‭ ‬המילה‭ ‬בסיפור‭ ‬חתן‭ ‬דמים‭ ‬שביצעה‭ ‬ציפורה‭ ‬כדי‭ ‬למנוע‭ ‬אסון‭ ‬הצפוי‭ ‬לה‭ ‬ולבעלה‭ ‬בדרך‭ ‬מדברית‭ ‬הוא‭ ‬פעולה‭ ‬אפוטרופאית‭ ‬דוגמת‭ ‬זבח‭ ‬צאן‭ ‬לפיוס‭ ‬שדים‭ ‬ומזיקים‭, ‬המצויה‭ ‬לרוב‭ ‬בתרבות‭ ‬הצידונית‭ ‬ובמסופוטמיה‭. ‬היא‭ ‬מתוארת‭ ‬בין‭ ‬השאר‭ ‬בקמעות‭ ‬מן‭ ‬המאה‭ ‬השביעית‭ ‬לפני‭ ‬הספירה‭, ‬שנמצאו‭ ‬בארסלן־טאש‭ ‬שבסוריה‭ ‬וגם‭ ‬בכתובות‭ ‬שומריות‭ ‬ובבליות‭.‬

הסכנות‭ ‬הצפויות‭ ‬לחוצי‭ ‬מדבריות‭ ‬או‭ ‬ליוצאים‭ ‬למסע‭ ‬ארוך‭ ‬מצד‭ ‬כוחות‭ ‬על‭-‬טבעיים‭ ‬עוררו‭ ‬חרדות‭, ‬והיה‭ ‬צריך‭ ‬להתגונן‭ ‬נגדן‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬השבעות‭, ‬קמעות‭ ‬וטכסים‭. ‬הטכס‭ ‬ההגנתי‭ ‬של‭ ‬ציפורה‭ ‬מפני‭ ‬פגיעתם‭ ‬של‭ ‬שדים‭ ‬אינו‭ ‬שונה‭ ‬במהותו‭ ‬מעריכת‭ ‬שולחן‭ ‬המימונה‭ ‬כדי‭ ‬לפייס‭ ‬שדה‭ ‬או‭ ‬מטכס‭ ‬ה‭"‬בוּ‭ ‬הְרָּאס‭" ‬כדי‭ ‬להטביע‭ ‬את‭ ‬המזל‭ ‬הרע‭ ‬במים‭. ‬החרדות‭ ‬האופייניות‭ ‬לאסרו‭ ‬חג‭ ‬פסח‭ ‬שאנו‭ ‬מוצאים‭ ‬בספרות‭ ‬הרבנית‭ ‬דומות‭ ‬לחרדות‭ ‬היציאה‭ ‬לדרך‭ ‬בעבר‭ ‬הרחוק‭ ‬ואף‭ ‬היום‭. ‬מקורו‭ ‬הדמוני‭ ‬של‭ ‬טכס‭ ‬ברית‭ ‬המילה‭ ‬נשתכח‭ ‬לחלוטין‭ ‬בתודעה‭ ‬הלאומית‭, ‬הוא‭ ‬קיבל‭ ‬משמעויות‭ ‬חדשות‭, ‬אך‭ ‬מקורו‭ ‬זה‭ ‬אינו‭ ‬פוסל‭ ‬אותו‭ ‬מלהיות‭ ‬מנהג‭ ‬רב‭ ‬חשיבות‭ ‬ביהדות‭. ‬כך‭ ‬יש‭ ‬להתייחס‭ ‬למקורו‭ ‬הדמוני‭ ‬של‭ ‬חג‭ ‬המימונה‭.‬

‭* ‬

ההתעלמות‭ ‬מן‭ ‬המקורות‭ ‬המגיים־אזוטריים‭ ‬או‭ ‬הדמונולוגיים‭ ‬של‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬הביאה‭ ‬חוקרים‭ ‬אחדים‭ ‬לחפש‭ ‬אטימולוגיות‭ ‬עממיות‭ ‬המבוססות‭ ‬על‭ ‬מדרשי‭ ‬שמו‭ ‬של‭ ‬החג‭ ‬ולהלביש‭ ‬עליו‭ ‬ועל‭ ‬מרכיביו‭ ‬משמעויות‭ ‬דתיות‭ ‬לגיטימיות‭. ‬כך‭ ‬הפכה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬לאמונה‭ ‬בגאולה‭, ‬ליום‭ ‬הולדתו‭ ‬של‭ ‬הרמב‭"‬ם‭ ‬או‭ ‬של‭ ‬אביו‭, ‬ולממון‭ ‬שלקחו‭ ‬בני‭ ‬ישראל‭ ‬מן‭ ‬המצרים‭. ‬ההליכה‭ ‬לים‭ ‬ביום‭ ‬החג‭ ‬הפכה‭ ‬לזכר‭ ‬חציית‭ ‬ים‭ ‬סוף‭, ‬והשהות‭ ‬ביער‭ ‬לוותה‭ ‬בברכת‭ ‬האילנות‭. ‬חוקר‭ ‬ספיחי‭ ‬השבתאות‭ ‬במרוקו‭, ‬אליהו‭ ‬מויאל‭, ‬הגדיל‭ ‬לעשות‭ ‬והציע‭ ‬לקרוא‭ ‬לחג‭ ‬שחידש‭ ‬שאול‭ ‬בן־שמחון‭ ‬בישראל‭ ‬בשם‭ "‬חג‭ ‬האמונה‭". ‬החוקר‭ ‬הצרפתי‭, ‬חיים‭ ‬זעפרני‭, ‬התייחס‭ ‬בביטול‭ ‬לפרשנויות‭ ‬העממיות‭ ‬שניתנו‭ ‬לשם‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬ולמנהגיה‭, ‬שכל‭ ‬מטרתן‭ ‬לשוות‭ ‬לחג‭ ‬אידאולוגיות‭ ‬דתיות‭ (‬מִימוּנָה‭/‬אמונה‭) ‬או‭ ‬יהודיות‭. ‬לדבריו‭, ‬הפנייה‭ ‬לגבירה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬ואמירת‭ ‬הברכה‭ "‬תצליחו‭ ‬ושיתמזל‭ ‬גורלכם‭" ‬אינן‭ ‬מותירות‭ ‬ספק‭, ‬שמנהג‭ ‬זה‭ ‬קשור‭ ‬למזל‭ ‬הטוב‭ ‬ולפטרונית‭ ‬שלו‭ "‬גבירת‭ ‬המזל‭". ‬מִימוּן‭ ‬מלך‭ ‬השׁדים‭ ‬ומִימוּנָה‭ ‬אלת‭ ‬המזל‭ ‬הטוב‭ ‬היו‭ ‬דמויות‭ ‬משותפות‭ ‬למוסלמים‭ ‬וליהודים‭ ‬במרוקו‭. ‬הסופר‭ ‬אלברט‭ ‬סויסה‭ ‬הוא‭ ‬בין‭ ‬הבודדים‭ ‬שמצא‭ ‬לנכון‭ ‬להתעכב‭ ‬על‭ ‬אספקט‭ ‬זה‭ ‬במאמר‭ ‬על‭ ‬זיכרונותיו‭ ‬מן‭ ‬החג‭.‬

אף‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬שמאמרו‭ ‬של‭ ‬איינהורן‭ ‬עמד‭ ‬לרשותם‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬המתעניינים‭ ‬בנושא‭, ‬חוקרים‭ ‬אחדים‭ ‬העדיפו‭ ‬להתעלם‭ ‬ממנו‭ ‬והפיצו‭ ‬גרסאות‭ ‬משופצות‭ ‬של‭ ‬החג‭. ‬בחיבור‭ ‬על‭ ‬חג‭ ‬הפסח‭ ‬מטעם‭ ‬משרד‭ ‬החינוך‭ ‬המיועד‭ ‬למחנכים‭, ‬לובשת‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬מראה‭ ‬חדש‭ ‬המעניק‭ ‬לה‭ ‬לגיטימיות‭ ‬לצד‭ ‬חגי‭ ‬ישראל‭ ‬המקובלים‭. ‬לפי‭ ‬גירסה‭ ‬זו‭, ‬במרכז‭ ‬אירועי‭ ‬ליל‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬עומדים‭ ‬המתפללים‭ ‬בהתלהבות‭ ‬ודבקות‭ ‬בבית‭ ‬הכנסת‭. ‬להלן‭ ‬תיאורו‭ ‬של‭ ‬ליל‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬המחודש‭: ‬בסיום‭ ‬תפילת‭ ‬ההבדלה‭ ‬מברכים‭ ‬איש‭ ‬את‭ ‬רעהו‭ ‬בברכת‭ "‬תזכה‭ ‬ותצליח‭" ‬ונוהרים‭ ‬לבית‭ ‬הרב‭. "‬כאשר‭ ‬בית‭ ‬הרב‭ ‬מתמלא‭ ‬המון‭ ‬חוגג‭, ‬עומד‭ ‬הרב‭ ‬ליד‭ ‬מושבו‭, ‬התזמורת‭ ‬מפסיקה‭ ‬נגינתה‭, ‬בכל‭ ‬מושלך‭ ‬הס‭, ‬וכל‭ ‬אחד‭ ‬מן‭ ‬הקהל‭ ‬מצפה‭ ‬לקבל‭ ‬את‭ ‬ברכת‭ ‬הרב‭. ‬מעמד‭ ‬זה‭ ‬מתמשך‭ ‬שעה‭ ‬ארוכה‭ ‬עד‭ ‬שאחרון‭ ‬החוגגים‭ ‬מקבל‭ ‬את‭ ‬ברכתו‭. ‬לאחר‭ ‬הברכות‭ ‬מתכבד‭ ‬הקהל‭ ‬בשתיית‭ ‬תה‭ ‬ממותק‭ ‬בסוכר‭ [‬‮…‬‭] ‬בברכת‭ '‬אושר‭ ‬וברכה‭' ‬נפרדים‭ ‬מן‭ ‬הרב‭ ‬ופונים‭ ‬איש‭ ‬איש‭ ‬לביתו‭ ‬להמשיך‭ ‬את‭ ‬חגיגת‭ ‬המִימוּנָה‭ [‬‮…‬‭] ‬התפילות‭ ‬הפיוטים‭, ‬הברכות‭, ‬התקרובות‭ ‬ומיני‭ ‬הירק‭ ‬המעטרים‭ ‬את‭ ‬השולחנות‭, ‬הם‭ ‬בבחינת‭ '‬סימנא‭ ‬מילתא‭' [‬סימן‭ ‬לדברים‭ ‬מובנים‭ ‬מאליהם‭] ‬ואיחולים‭ ‬לשנה‭ ‬ברוכה‭ ‬ופוריה‭". ‬המחבר‭ ‬היה‭ ‬מעדיף‭ ‬לסיים‭ ‬כאן‭ ‬את‭ ‬תיאורו‭, ‬אך‭ ‬כיוון‭ ‬שלא‭ ‬יכול‭ ‬היה‭ ‬להתעלם‭ ‬מן‭ ‬המראות‭ ‬המוכרים‭ ‬בציבור‭, ‬מצא‭ ‬להם‭ ‬פתרונות‭ ‬חדשים‭ ‬וקשר‭ ‬את‭ ‬רובם‭ ‬ליציאת‭ ‬מצרים‭. ‬נוכחותם‭ ‬על‭ ‬השולחן‭ ‬של‭ ‬הדג‭ ‬בקערת‭ ‬מים‭ ‬ושל‭ ‬מטבעות‭ ‬הכסף‭ ‬בתוך‭ ‬עיסת‭ ‬הקמח‭ ‬הם‭ ‬זכר‭ ‬לטביעת‭ ‬המצרים‭ ‬בים‭ ‬סוף‭ ‬ולביזה‭ ‬שביצעו‭ ‬בני‭ ‬ישראל‭ ‬בבתי‭ ‬המצרים‭ ‬לפני‭ ‬יציאתם‭. ‬והוא‭ ‬מסביר‭: "‬בחג‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬ממלאים‭ ‬את‭ ‬הכוס‭ [‬כוס‭ ‬של‭ ‬מנורת‭ ‬זיכרון‭] ‬במים‭ ‬ובשמן‭, ‬שמים‭ ‬בה‭ ‬תכשיטים‭ ‬ומדליקים‭ ‬פתיליות‭. ‬יש‭ ‬מקומות‭ ‬שהטילו‭ ‬מטבעות‭ ‬לתוך‭ ‬המים‭ ‬שבכוס‭ ‬לזכר‭ ‬ביזת־מצרים‭". ‬גם‭ ‬השיבולים‭ ‬והירק‭, ‬שמביאים‭ ‬הביתה‭ ‬בליל‭ ‬המִימוּנָה‭, ‬הם‭ "‬שיורת‭ ‬קדומה‭ ‬מטכס‭ ‬הנפת‭ ‬קרבן‭ ‬העומר‭ ‬בזמן‭ ‬שבית‭ ‬המקדש‭ ‬היה‭ ‬קיים‭". ‬

זיהויו‭ ‬של‭ ‬אירוע‭ ‬זה‭ ‬כחג‭ ‬עדתי‭ ‬מרוקאי‭, ‬שמו‭ ‬הערבי‭, ‬אופיו‭ ‬כטכס‭ ‬של‭ ‬מאבק‭ ‬בשדים‭ ‬המבוסס‭ ‬על‭ ‬עריכת‭ ‬שולחן‭ ‬לאל‭ ‬המזל‭ ‬שגונה‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬נביאי‭ ‬ישראל‭, ‬לא‭ ‬איפשרו‭ ‬ליצור‭ ‬כלפיו‭ ‬אהדה‭ ‬כלל‭ ‬ישראלית‭. ‬י‭' ‬בן־עמי‭, ‬שיחד‭ ‬עם‭ ‬הירשברג‭ ‬הפיץ‭ ‬ברבים‭ ‬את‭ ‬הגרסאות‭ ‬העממיות‭ ‬על‭ ‬מקורות‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬הנשענות‭ ‬על‭ ‬מדרשי‭ ‬שמות‭ ‬לא‭ ‬יכול‭ ‬היה‭ ‬להתעלם‭ ‬מן‭ ‬ההסבר‭ ‬הבסיסי‭ ‬למקור‭ ‬החג‭, ‬והוא‭ ‬מציין‭: "‬לפי‭ ‬גרסתם‭ ‬של‭ ‬יהודי‭ ‬מרוקו‭, ‬ההסבר‭ ‬המקובל‭ ‬והנפוץ‭ ‬כורך‭ ‬את‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬עם‭ '‬מִימוּן‭', ‬שפירושו‭ ‬בערבית‭ ‬אושר‭ ‬ומזל‭. ‬בערב‭ ‬זה‭ ‬כל‭ ‬המעשים‭ ‬והברכות‭ ‬נועדו‭ ‬להביא‭ ‬לשנת‭ ‬ברכה‭ ‬ואושר‭". ‬כיוון‭ ‬שלא‭ ‬חקר‭ ‬את‭ ‬היקרויות‭ ‬השם‭ ‬מימונה‭ ‬בספרות‭ ‬הרבנית‭, ‬השאיר‭ ‬את‭ ‬השאלה‭ ‬פתוחה‭ ‬לחוקרים‭ ‬אחרים‭: "‬אין‭ ‬ספק‭ ‬שעדיין‭ ‬חייב‭ ‬להתפרסם‭ ‬מחקר‭ ‬מעמיק‭ ‬שישתדל‭ ‬לענות‭ ‬על‭ ‬הבעיות‭ ‬הגדולות‭ ‬הקשורות‭ ‬בתולדותיו‭ ‬ובהתפתחותו‭ ‬של‭ ‬חג‭ ‬זה‭". ‬מחקר‭ ‬זה‭ ‬אכן‭ ‬התפרסם‭ ‬כבר‭ ‬בשנת‭ ‬1972‭. ‬אך‭ ‬מסקנותיו‭ ‬של‭ ‬איינהורן‭ ‬לא‭ ‬תאמו‭ ‬את‭ ‬המגמות‭ ‬להופכו‭ ‬לחג‭ ‬לגיטימי‭ ‬כלל‭ ‬יהודי‭ ‬וכלל‭ ‬ישראלי‭. ‬

כדי‭ ‬להבין‭ ‬את‭ ‬אי‭ ‬הנוחות‭ ‬לקבל‭ ‬את‭ ‬מסקנות‭ ‬המחקר‭ ‬של‭ ‬איינהורן‭ ‬יש‭ ‬להתחקות‭ ‬אחר‭ ‬הנימוקים‭ ‬לפסול‭ ‬אותו‭. ‬בן־עמי‭ ‬פתר‭ ‬את‭ ‬מסקנות‭ ‬איינהורן‭ ‬במילים‭ : "‬אין‭ ‬לו‭ ‬על‭ ‬מה‭ ‬להסתמך‭". ‬הוא‭ ‬התאמץ‭ ‬לדחות‭ ‬כל‭ ‬קשר‭ ‬בין‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬ובין‭ ‬דמותה‭ ‬של‭ ‬גיבורת‭ ‬החג‭ ‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭: "‬אין‭ ‬במציאת‭ ‬גיבורה‭ ‬בשם‭ '‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭' ‬כדי‭ ‬לפתור‭ ‬את‭ ‬בעיית‭ ‬החג‭. ‬אין‭ ‬לנו‭ ‬לעת‭ ‬עתה‭ ‬ראייה‭ ‬המוכיחה‭ ‬קשר‭ ‬בין‭ ‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬שהייתה‭ ‬מוסלמיה‭ ‬לבין‭ ‬המסורת‭ ‬היהודית‭". ‬בן־עמי‭ ‬מכיר‭ ‬בעובדה‭ ‬שקיימת‭ ‬קדושה‭ ‬מוסלמית‭ ‬בשם‭ '‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭' ‬המוכרת‭ ‬במקומות‭ ‬רבים‭ ‬במרוקו‭, ‬אך‭ ‬תוהה‭: "‬מה‭ ‬הקשר‭ ‬בינה‭ ‬ובין‭ ‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬של‭ ‬היהודים‭?" ‬אכן‭ ‬צודק‭ ‬בן־עמי‭: ‬אין‭ ‬קשר‭ ‬לכאורה‭ ‬בין‭ ‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬לבין‭ ‬מסורת‭ ‬יהודית‭ ‬כלשהיא‭. ‬הוא‭ ‬שולל‭ ‬כל‭ ‬זיקה‭ ‬בין‭ ‬עריכת‭ ‬השולחן‭ ‬ובין‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬ומִימוּן‭ ‬מלכי‭ ‬השׁדים‭, ‬אך‭ ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬זאת‭ ‬מציין‭ : "‬מנהגים‭ ‬רבים‭ ‬מאוד‭ ‬קשורים‭ ‬ביחסים‭ ‬בין‭ ‬היהודי‭ ‬המרוקני‭ ‬לבין‭ ‬השׁדים‭ ‬והם‭ ‬מערכת‭ ‬שחלקה‭ ‬הצגתי‭ ‬בהרצאה‭ [‬‮…‬‭]". ‬דבריו‭ ‬בהמשך‭ ‬אף‭ ‬תומכים‭ ‬במסקנותיו‭ ‬של‭ ‬איינהורן‭ ‬ומחזקים‭ ‬אותם‭: "‬מנהגים‭ ‬רבים‭ ‬קשורים‭ ‬בהגשת‭ ‬אוכל‭ ‬והם‭ ‬באים‭ ‬על‭ ‬ביטויים‭ ‬בנוסחאות‭ ‬של‭ ‬רפואה‭ ‬עממית‭. ‬אדם‭ ‬שנפגע‭ ‬מידי‭ ‬שׁד‭ ‬הולך‭ ‬לשפת‭ ‬הים‭ ‬וטובל‭. ‬לפני‭ ‬כן‭ ‬הוא‭ ‬זורק‭ ‬לשׁד‭ ‬אוכל‭ [‬‮…‬‭]", ‬והרי‭ ‬שתי‭ ‬פעולות‭ ‬אלה‭: ‬טבילה‭ ‬במים‭ ‬להסרת‭ ‬נזק‭ ‬והגשת‭ ‬אוכל‭ ‬לשד‭ ‬הם‭ ‬המאפיינים‭ ‬העיקריים‭ ‬של‭ ‬יום‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬ושל‭ ‬ליל‭ ‬החג‭.‬

החוקר‭ ‬א‭' ‬ממן‭, ‬בניתוח‭ ‬בלשני‭ ‬מלומד‭, ‬מצא‭ ‬דרך‭ ‬נאה‭ ‬לעקוף‭ ‬את‭ ‬אופיו‭ ‬הדמונולוגי‭ ‬של‭ ‬החג‭ ‬והציע‭ ‬פירוש‭ ‬משלו‭ ‬למקור‭ ‬החג‭. ‬לדבריו‭: "‬היינו‭ ‬מצפים‭ ‬שיישאר‭ ‬שריד‭ ‬כלשהו‭ ‬של‭ ‬תפילת‭ ‬לחש‭ ‬או‭ ‬תפילה‭ '‬לא‭ ‬כשירה‭'. ‬ברם‭, ‬לא‭ ‬נותר‭ ‬אפילו‭ ‬זכר‭ ‬כלשהו‭ ‬להתנגדות‭ ‬של‭ ‬חכמים‭ ‬ומנהגים‭ ‬למִימוּנָה‭ ‬מטעם‭ ‬זה‭ ‬ואפילו‭ ‬הדוגמאות‭ ‬לעבודת‭ ‬שדים‭ ‬שאיינהורן‭ ‬מתאר‭ ‬שם‭ ‬הוא‭ ‬מביא‭, ‬שוברן‭ ‬בצדן‭, ‬כלומר‭ ‬עדויות‭ ‬מפורשות‭ ‬שחז‭"‬ל‭ ‬התנגדו‭ ‬להם‭ ‬ואסרו‭ ‬אותם‭". ‬נכון‭ ‬הדבר‭ ‬שלא‭ ‬מצאנו‭ ‬עד‭ ‬עתה‭ ‬תפילה‭ ‬לא‭ ‬כשרה‭ ‬או‭ ‬התנגדות‭ ‬חכמים‭ ‬לחגיגה‭ ‬זו‭. ‬הסיבה‭ ‬נעוצה‭ ‬בעובדה‭ ‬שמנהג‭ ‬זה‭, ‬כמנהגים‭ ‬נפוצים‭ ‬אחרים‭, ‬נטוע‭ ‬כה‭ ‬עמוק‭ ‬בתחום‭ ‬האמונות‭ ‬העממיות‭ ‬שקשה‭ ‬היה‭ ‬להתנגד‭ ‬לו‭ ‬חזיתית‭, ‬בדיוק‭ ‬כפי‭ ‬שלא‭ ‬התנגדו‭ ‬למנהגי‭ ‬שמירה‭ ‬ליולדת‭, ‬להרחקת‭ ‬שדים‭ ‬על־ידי‭ ‬נשיאת‭ ‬מלח‭ ‬שמביאים‭ ‬מבית־הכנסת‭ ‬או‭ ‬לקמעות‭ ‬נגד‭ ‬לילית‭ ‬ואשמדאי‭. ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬זאת‭ ‬רומנילי‭, ‬כפי‭ ‬שעשו‭ ‬זאת‭ ‬בעבר‭ ‬מחברי‭ ‬המקרא‭, ‬לא‭ ‬נרתע‭ ‬מלגנות‭ ‬את‭ ‬האירוע‭ ‬החגיגי‭ ‬כאשר‭ ‬ציין‭: "‬הנקדם‭ ‬בעולות‭ ‬אלה‭ ‬את‭ ‬ה‭' ‬הנשגב‭ ‬בחביון‭ ‬עזו‭?" ‬גם‭ ‬בימינו‭ ‬בישראל‭, ‬רחוק‭ ‬ממרוקו‭, ‬איש‭ ‬לא‭ ‬מעז‭ ‬להתנגד‭ ‬לחגיגה‭ ‬זו‭ ‬בגלל‭ ‬תפוצתה‭ ‬העממית‭ ‬ואופיה‭ ‬העדתי‭. ‬הוחלט‭ ‬אפילו‭ ‬להכיר‭ ‬ביום‭ ‬זה‭ ‬כיום‭ ‬בחירה‭ ‬לחופשה‭ ‬מן‭ ‬העבודה‭. ‬מפרשי‭ ‬מוצאו‭ ‬של‭ ‬החג‭ ‬אף‭ ‬מצאו‭ ‬דרך‭ ‬להתגבר‭ ‬על‭ ‬אופיו‭ ‬הדמונולוגי‭ ‬של‭ ‬החג‭ ‬על־ידי‭ ‬ייהוד‭ ‬שמו‭ ‬ומשמעות‭ ‬מרכיביו‭. ‬

א‭' ‬ממן‭ ‬לא‭ ‬שבע‭ ‬נחת‭ ‬מן‭ ‬האטימולוגיות‭ ‬העממיות‭ ‬שהודבקו‭ ‬לשם‭ ‬החג‭ ‬וגם‭ ‬מן‭ ‬האספקט‭ ‬הדמונולוגי‭ ‬שגילה‭ ‬איינהורן‭. ‬הוא‭ ‬נקט‭ ‬בשיטת‭ "‬הפשרה‭ ‬המכובדת‭". ‬הוא‭ ‬דחה‭ ‬את‭ ‬הניסיונות‭ ‬המאולצים‭ ‬לקשור‭ ‬אותו‭ ‬למקורות‭ ‬לא‭ ‬רלוונטיים‭ ‬וגם‭ ‬התעלם‭ ‬מן‭ ‬המלחמה‭ ‬בשדים‭. ‬הוא‭ ‬אימץ‭ ‬כמקור‭ ‬עיקרי‭ ‬את‭ ‬אחד‭ ‬מן‭ ‬המנהגים‭ ‬היפים‭ ‬ביותר‭ ‬של‭ ‬החג‭. ‬הכוונה‭ ‬למנהג‭ ‬בו‭ ‬צעירות‭ ‬היו‭ ‬לובשות‭ ‬בגדים‭ ‬מסורתיים‭ ‬נאים‭ ‬שלעתים‭ ‬נשאלו‭ ‬אצל‭ ‬שכנים‭ ‬מוסלמים‭, ‬ואף‭ ‬בגדי‭ ‬כלה‭, ‬וצעירים‭ ‬נצלו‭ ‬את‭ ‬הביקורים‭ ‬הרבים‭ ‬כדי‭ ‬ליצור‭ ‬קשר‭ ‬אתן‭ ‬ולבקש‭ ‬את‭ ‬ידן‭. ‬ממן‭ ‬נתלה‭ ‬במנהג‭ ‬נאה‭ ‬זה‭ ‬וביסס‭ ‬עליו‭ ‬תאוריה‭ ‬משלו‭. ‬לפי‭ ‬הצעתו‭ ‬אין‭ ‬לפרש‭ ‬את‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬כשם‭ ‬פרטי‭ ‬בנקבה‭, ‬בת‭ ‬זוגתו‭ ‬של‭ ‬מִימוּן‭, ‬אלא‭ ‬כשם‭ ‬עצם‭ ‬שמשמעותו‭ ‬בת‭ ‬המזל‭: "‬נראה‭ ‬שהמִימוּנָה‭ ‬נפתחה‭ ‬בעיקרה‭ ‬סביב‭ ‬קשרי‭ ‬החיתון‭ ‬ברמות‭ ‬השונות‭ ‬שנהגו‭ ‬לרכז‭ ‬במוצאי‭ ‬הפסח‭". ‬יוצא‭ ‬מכך‭ ‬ש‭"‬הביטוי‭ ‬מכוון‭ ‬לנערה‭ ‬שנמצא‭ ‬לה‭ ‬בן‭ ‬זוגה‭" ‬או‭ ‬הלילה‭ ‬בו‭ ‬הנערה‭ ‬מצאה‭ ‬לה‭ ‬חתן‭. ‬כך‭ ‬פתר‭ ‬ממן‭ ‬בדרך‭ ‬נאה‭ ‬את‭ ‬בעיית‭ ‬שמו‭ ‬הנקבי‭ ‬של‭ ‬החג‭ ‬תוך‭ ‬הסתמכות‭ ‬על‭ ‬מנהג‭ ‬האירוסין‭. ‬חולשתה‭ ‬של‭ ‬היפותיזה‭ ‬זו‭ ‬בכך‭ ‬שהיא‭ ‬הופכת‭ ‬אספקט‭ ‬שולי‭ ‬לעיקר‭ ‬ומתעלמת‭ ‬מעריכת‭ ‬השולחן‭, ‬מסמליו‭ ‬ומן‭ ‬ההליכה‭ ‬למקור‭ ‬מים‭. ‬היא‭ ‬מתעלמת‭ ‬גם‭ ‬מן‭ ‬ההיקרויות‭ ‬בספרות‭ ‬הדורות‭ ‬של‭ ‬השד‭ ‬מִימוּן‭ ‬ומבת‭ ‬זוגתו‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬כשדי‭ ‬המזל‭ ‬ומזיקתם‭ ‬הטריטוריאלית‭ ‬למרוקו‭. ‬אף‭ ‬שלל‭ ‬המנהגים‭ ‬של‭ ‬הרחקת‭ ‬שדים‭ ‬המקובלים‭ ‬באמונות‭ ‬העממיות‭ ‬המוצאים‭ ‬את‭ ‬ביטויים‭ ‬במראות‭ ‬החג‭, ‬נעלמו‭ ‬מהצעה‭ ‬זו‭.‬

‭ ‬ח‭"‬ז‭ ‬הירשברג‭, ‬מחוקריה‭ ‬המודרניים‭ ‬של‭ ‬יהדות‭ ‬צפון־אפריקה‭, ‬תהה‭ ‬אחר‭ ‬מקורות‭ ‬החג‭ ‬בספרו‭ "‬מארץ‭ ‬מבא‭ ‬השמש‭". ‬הוא‭ ‬פנה‭ ‬תחילה‭ ‬לחוקר‭ ‬יוסף‭ ‬בן‭ ‬נאים‭ ‬בעל‭ "‬מלכי‭ ‬רבנן‭", ‬שהראה‭ ‬לו‭ ‬מחזור‭ ‬קדום‭ ‬מהעיר‭ ‬חאלב‭, ‬ובו‭ ‬רשום‭ ‬כי‭ ‬חגיגות‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬נהוגות‭ ‬ברחבי‭ ‬סוריה‭. ‬כאשר‭ ‬שאל‭ ‬אותו‭ ‬על‭ ‬מקור‭ ‬המִימוּנָה‭, ‬נתן‭ ‬לו‭ ‬החוקר‭ ‬ארבעה‭ ‬טעמים‭ ‬כולם‭ ‬בתחום‭ ‬מדרשי‭ ‬השמות‭ ‬שאין‭ ‬טעם‭ ‬לחזור‭ ‬עליהם‭. ‬אך‭ ‬חכמינו‭ ‬מן‭ ‬הדור‭ ‬הישן‭ ‬לא‭ ‬תמיד‭ ‬חטאו‭ ‬בהסתרות‭ ‬שווא‭ ‬ולא‭ ‬חיפשו‭ ‬לייפות‭ ‬דברים‭. ‬בפגישתו‭ ‬עם‭ ‬הרב‭ ‬הראשי‭ ‬לחיפה‭, ‬הרב‭ ‬יוסף‭ ‬משאש‭, ‬בעבר‭ ‬מרבניה‭ ‬הבכירים‭ ‬של‭ ‬מרוקו‭, ‬שאל‭ ‬ההיסטוריון‭ ‬מה‭ ‬משמעות‭ ‬השם‭ ‬מִימוּנָה‭, ‬ונענה‭ "‬טעם‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬באסרו‭ ‬חג‭ ‬פסח‭ ‬משום‭ ‬שרק‭ ‬לאחר‭ ‬החג‭ ‬היתה‭ ‬לבני‭ ‬ישראל‭ ‬הרשות‭ ‬ליהנות‭ ‬מביזת‭ ‬מצריים‭". ‬שש‭ ‬עשרה‭ ‬שנה‭ ‬לאחר‭ ‬מכן‭ ‬פנה‭ ‬יצחק‭ ‬איינהורן‭ ‬לאותו‭ ‬רב‭ ‬באותה‭ ‬שאלה‭ ‬ונענה‭: "‬מִימוּנָה‭ ‬הוא‭ ‬מזל‭". ‬כאשר‭ ‬תהה‭ ‬איינהורן‭ ‬על‭ ‬התשובה‭ ‬השונה‭ ‬שנתן‭ ‬קודם‭ ‬לכן‭ ‬להירשברג‭, ‬השיב‭ ‬לו‭ ‬הרב‭: "‬אמרתי‭ ‬לו‭ ‬רק‭ ‬משום‭ ‬דרוש‭ ‬וקבל‭ ‬שכר‭, ‬זהו‭ ‬דרוש‭, ‬אבל‭ ‬באמת‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬זה‭ ‬מזל‭". ‬הרב‭ ‬הוסיף‭ ‬דוגמאות‭ ‬ותירגם‭ ‬את‭ "‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬מסעודה‭ ‬מברוכה‭" ‬כ‭"‬גברת‭ ‬מזל‭ ‬מוצלחת‭ ‬ומבורכת‭" ‬ונתן‭ ‬לכך‭ ‬הקבלה‭ "‬יטיח‭ ‬אלמִימוּנָה‭ ‬דיאלו‭" ‬ותירגמו‭: "‬יפול‭ ‬המזל‭ ‬שלו‭", ‬מברוכּ‭ ‬יא‭ ‬מִימוּן‭" ‬פירשו‭ "‬ברוך‭ ‬המזל‭". ‬הרב‭ ‬דאג‭ ‬להשיב‭ ‬לשואליו‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬מה‭ ‬שרצו‭ ‬לשמוע‭ ‬ממנו‭, ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬לפי‭ ‬טעמו‭. ‬על‭ ‬פי‭ ‬הפשט‭, ‬מִימוּנָה‭ ‬היא‭ ‬מזל‭ ‬ועל‭ ‬פי‭ ‬המדרש‭ ‬אפשר‭ ‬להפליג‭ ‬עד‭ ‬לביזת‭ ‬המצרים‭.‬

במאמר‭ ‬שפרסם‭ ‬הירשברג‭ ‬בקיץ‭ ‬1973‭ ‬אחרי‭ ‬פרסום‭ ‬מאמרו‭ ‬של‭ ‬איינהורן‭, ‬הוא‭ ‬דחה‭ ‬את‭ "‬הקשר‭ ‬ההיסטורי‭ ‬עם‭ ‬ראשית‭ ‬האומה‭ ‬והקשר‭ ‬האסכטולוגי‭ ‬עם‭ ‬אחריתה‭" ‬והוסיף‭: "‬נדמה‭ ‬כי‭ ‬הקשר‭ ‬עם‭ ‬תופעות‭ ‬הטבע‭ ‬הוא‭ ‬הדומיננטי‭ ‬בכל‭ ‬האזור‭. ‬ואכן‭, ‬המִימוּנָה‭ ‬כחגיגה‭ ‬עממית‭, ‬שאין‭ ‬לה‭ ‬כשלעצמה‭ ‬כל‭ ‬יסוד‭ ‬בתורה‭ ‬שבכתב‭ ‬ובעל־פה‭, ‬קלטה‭ ‬גם‭ ‬הרבה‭ ‬ממנהגי‭ ‬הסביבה‭ ‬הלא־יהודית‭, ‬הבֶרבֶרית‭, ‬המוסלמית‭ ‬ואפילו‭ ‬הנוצרית‭: ‬החל‭ ‬בסמלי‭ ‬הפוריות‭ (‬הפול‭), ‬במאכלים‭ ‬המיוחדים‭ ‬ובהימנעות‭ ‬מאכילת‭ ‬בשר‭ ‬בליל‭ ‬המִימוּנָה‭, ‬וכלה‭ ‬בהלקאות‭ ‬בענפים‭ ‬ובטיהור‭ ‬המים‭. ‬מסתבר‭ ‬כי‭ ‬במנהגים‭ ‬אלה‭ ‬מושקעות‭ ‬אמונות‭ ‬של‭ ‬המזרח‭ ‬הטרום־איסלמי‭, ‬הקשורות‭ ‬בתופעות‭ ‬המחזוריות‭ ‬בטבע‭". ‬

חוסר‭ ‬הנוחות‭ ‬הקיים‭ ‬ממקורותיה‭ ‬של‭ ‬המימונה‭ ‬נובע‭ ‬מחשש‭ ‬להגדרתה‭ ‬כחגיגה‭ ‬פגאנית‭. ‬אך‭ ‬לא‭ ‬כך‭ ‬הדבר‭. ‬המימונה‭ ‬היא‭ ‬חג‭ ‬יהודי‭ ‬מן‭ ‬הטעם‭ ‬הפשוט‭ ‬שהיא‭ ‬נחוגה‭ ‬רק‭ ‬אצל‭ ‬היהודים‭, ‬אף‭ ‬אם‭ ‬לא‭ ‬אצל‭ ‬כל‭ ‬היהודים‭. ‬ככל‭ ‬החגים‭ ‬היא‭ ‬יכולה‭ ‬לעבור‭ ‬מוטציות‭ ‬וגלגולים‭ ‬ולשנות‭ ‬את‭ ‬אופייה‭ ‬עד‭ ‬בלי‭ ‬הכר‭. ‬כיוון‭ ‬שהקהילה‭ ‬היהודית‭ ‬במרוקו‭, ‬שם‭ ‬צמח‭ ‬החג‭, ‬כבר‭ ‬אינה‭ ‬קיימת‭ ‬כמעט‭, ‬אין‭ ‬ספק‭ ‬שהמימונה‭ ‬היום‭ ‬היא‭ ‬לא‭ ‬רק‭ ‬חג‭ ‬יהודי‭ ‬אלא‭ ‬גם‭ ‬בראש‭ ‬ובראשונה‭ ‬חג‭ ‬ישראלי‭, ‬אף‭ ‬אם‭ ‬לא‭ ‬כל‭ ‬הישראלים‭ ‬חוגגים‭ ‬אותו‭. ‬עצם‭ ‬המעבר‭ ‬ממרוקו‭ ‬וקיומו‭ ‬של‭ ‬המנהג‭ ‬היום‭ ‬בעיקר‭ ‬בישראל‭ ‬גרם‭ ‬לשינויים‭ ‬נוספים‭ ‬באופיו‭.‬

אין‭ ‬פסול‭ ‬בכך‭ ‬שדורות‭ ‬מאוחרים‭ ‬יוסיפו‭ ‬משמעויות‭ ‬חדשות‭, ‬לאומיות‭ ‬או‭ ‬דתיות‭, ‬לחגים‭ ‬ישנים‭. ‬כך‭ ‬עשו‭ ‬בעבר‭ ‬לחגי‭ ‬הטבע‭ ‬במקרא‭, ‬אליהם‭ ‬הוסיפו‭ ‬שבי־ציון‭ ‬מבבל‭ ‬משמעויות‭ ‬היסטוריות‭ ‬חדשות‭ ‬שהתאימו‭ ‬לרוח‭ ‬הזמן‭. ‬לדוגמה‭, ‬חג‭ ‬הפסח‭ ‬הפך‭ ‬מחג‭ ‬המצות‭ (‬תבואת‭ ‬השדה‭) ‬ומחג‭ ‬קרבן‭ ‬הצאן‭ (‬חג‭ ‬הפסח‭) ‬לחג‭ ‬בעל‭ ‬משמעות‭ ‬היסטורית־לאומית‭ ‬רבת‭ ‬משקל‭: ‬זכר‭ ‬ליציאת‭ ‬מצריים‭ ‬ומעבר‭ ‬משעבוד‭ ‬לחירות‭. ‬חגים‭ ‬ומועדים‭ ‬אחרים‭ ‬עברו‭ ‬מוטציות‭ ‬מרחיקות‭ ‬לכת‭ ‬שהבולטים‭ ‬בהם‭ ‬הם‭ "‬חג‭ ‬החודש‭ ‬השביעי‭" (‬שכונה‭ ‬מאוחר‭ ‬יותר‭ ‬בשם‭ ‬סוכות‭), ‬חג‭ "‬החודש‭" ‬ואף‭ ‬השבת‭ ‬עצמה‭. ‬מקורותיהם‭ ‬הראשוניים‭ ‬אינו‭ ‬פוסל‭ ‬אותם‭ ‬מלהיות‭ ‬חגים‭ ‬נורמטיביים‭. ‬סמיכותה‭ ‬של‭ ‬המימונה‭ ‬לחג‭ ‬הפסח‭ ‬איפשר‭ ‬לה‭ ‬לאמץ‭ ‬אספקטים‭ ‬נאים‭ ‬חדשים‭ ‬דוגמת‭ ‬אלו‭ ‬שציין‭ ‬א‭' ‬ממן‭. ‬עם‭ ‬הזמן‭, ‬לילה‭ ‬זה‭ ‬הפך‭ ‬למין‭ ‬חג‭ ‬לצעירים‭ ‬ולאוהבים‭ ‬וגם‭ ‬סמל‭ ‬לאחווה‭ ‬יהודית־מוסלמית‭. ‬כיוון‭ ‬שהיהודים‭ ‬לא‭ ‬יכלו‭ ‬להחזיק‭ ‬בבתיהם‭ ‬בשבעת‭ ‬ימי‭ ‬הפסח‭ ‬מאכלי‭ ‬חמץ‭, ‬סיפקו‭ ‬המוסלמים‭ ‬בלילה‭ ‬זה‭ ‬קמח‭, ‬שמרים‭ ‬ושיבולי‭ ‬חיטה‭. ‬אלה‭ ‬ואחרים‭ ‬הם‭ ‬מנהגים‭ ‬חדשים‭ ‬שהתווספו‭ ‬לחג‭ ‬במשך‭ ‬הזמן‭ ‬במרוקו‭, ‬ומשווים‭ ‬לחג‭ ‬כח‭ ‬משיכה‭ ‬נוסף

לסיכום‭, ‬חג‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬הוא‭ ‬חג‭ ‬יהודי‭ ‬וישראלי‭. ‬מקורותיו‭ ‬נעוצים‭ ‬בטכס‭ ‬אוניברסאלי‭ ‬שנועד‭ ‬לפייס‭ ‬שׁדת‭ ‬מזל‭, ‬שבמרוקו‭ ‬כונתה‭ ‬בשם‭ ‬לאלה‭ ‬מִימוּנָה‭, ‬בת‭ ‬זוגתו‭ ‬של‭ ‬של‭ ‬שׁד‭ ‬גדול‭ ‬ושחור‭ ‬בשם‭ ‬סידי‭ ‬מִימוּן‭. ‬הפיוס‭ ‬מתבצע‭ ‬בשיטה‭ ‬נפוצה‭ ‬ומוכרת‭ ‬מתקופת‭ ‬המקרא‭ ‬על־ידי‭ ‬עריכת‭ ‬שולחן‭ ‬שתפריטיו‭ ‬מסמלים‭ ‬שפע‭, ‬ברכה‭ ‬ומזל‭, ‬ובאמצעות‭ ‬שירי‭ ‬הלל‭ ‬וברכות‭ ‬לאלת‭ ‬הגורל‭. ‬למחרת‭ ‬אין‭ ‬מפייסים‭ ‬את‭ ‬המזל‭ ‬הרע‭ ‬אלא‭ ‬נאבקים‭ ‬בו‭ ‬ומרחיקים‭ ‬אותו‭ ‬על־ידי‭ ‬הטבעתו‭ ‬בים‭ ‬או‭ ‬במקור‭ ‬מים‭ ‬כבמנהג‭ ‬התשליך‭. ‬זיקת‭ ‬המִימוּנָה‭ ‬לאיסרו‭ ‬חג‭ ‬פסח‭ ‬קשורה‭ ‬למסורת‭ ‬יהודית‭ ‬עתיקה‭ ‬הרואה‭ ‬בכ‭"‬ג‭ ‬בניסן‭ ‬יום‭ ‬פורענות‭ ‬שיש‭ ‬להזהר‭ ‬בו‭.‬

הערות

ממן‭, ‬מימונה‭.‬

‭ ‬גולדברג‭, ‬מעמד‭, ‬עמ‭' ‬87-75‭; ‬כהן‭, ‬98-90‭; ‬גולדברג‭, ‬חגיגות‭; ‬נוי‭, ‬קריעת‭; ‬נוי‭, ‬חג‭.‬

הירשברג‭, ‬המימונה‭, ‬עמ‭' ‬88-87‭; ‬הירשברג‭, ‬אלמליח‭; ‬הירשברג‭, ‬מארץ‭, ‬עמ‭' ‬77‭. ‬

בן־עמי‭, ‬יהדות‭, ‬עמ‭' ‬קלט‭-‬קנב‭; ‬בן־עמי‭, ‬מנהג‭; ‬בן־עמי‭, ‬המימונה‭, ‬עמ‭' ‬44-36‭. ‬

איינהורן‭, ‬עמ‭' ‬218-211‭.‬

הירשברג‭, ‬מימונה‭, ‬עמ‭' ‬88‭.‬

עדות‭ ‬מפורטת‭ ‬מצאתי‭ ‬אצל‭ ‬נסים‭ ‬סיבוני‭ ‬שמתאר‭ ‬בספריו‭ ‬את‭ ‬מנהגי‭ ‬החג‭ ‬בעיקר‭ ‬בעיר‭ ‬מרכש‭: ‬סיבוני‭, ‬מימונה‭, ‬עמ‭' ‬48-1‭. ‬סיבוני‭, ‬ילדות‭, ‬עמ‭' ‬6-1‭. ‬ראו‭ ‬גם‭ ‬בן‭-‬ברוך‭, ‬עמ‭' ‬28-27‭, ‬סלומון‭ ‬בן־ברוך‭ ‬היה‭ ‬חבר‭ ‬ועד‭ ‬קהילת‭ ‬קזבלנקה‭ ‬בסוף‭ ‬שנות‭ ‬החמישים‭;‬ ‭   ‬בן־שמחון‭, ‬המגרב‭; ‬בן‭ ‬שמחון‭,‬ ‭   ‬כיצד‭;‬ ‭   ‬גלעד‭, ‬עמ‭' ‬41-42‭ ; ‬אלבו‭, ‬עמ‭' ‬30-24‭; ‬אלקיים‭; ‬שטרית‭, ‬עמ‭' ‬24-21‭;‬ ‭   ‬מויאל‭, ‬עמ‭' ‬40-39‭; ‬מרציאנו‭.‬

עדות‭ ‬ציון‭ ‬אלגריסי‭, ‬יליד‭ ‬קזבלנקה‭ ‬שמוצאו‭ ‬מאסווירה‭ (‬מוגדור‭).‬

ראו‭ ‬לגי‭; ‬בן־עמי‭ ‬מציין‭ ‬ש‭"‬אין‭ ‬יודעים‭ ‬מה‭ ‬טעם‭ ‬נוהרים‭ ‬הם‭ ‬למקום‭ ‬הזה‭", ‬בן־עמי‭, ‬עמ‭' ‬קמה‭.‬

עדות‭ ‬ד‭"‬ר‭ ‬דוד‭ ‬עמוס‭, ‬פריס‭, ‬2‭ ‬במרס‭ ‬2007‭, ‬מפי‭ ‬אמו‭ ‬ילידת‭ ‬מרכש‭.‬

שם‭, ‬שם‭.‬

נוי‭, ‬קריעת‭; ‬נוי‭, ‬חג‭.‬

טולידנו‭, ‬עמ‭' ‬ש‭"‬ד‭.‬

ידוע‭ ‬לי‭ ‬על‭ ‬הצעת‭ ‬מחקר‭ ‬שהכין‭ ‬המשורר‭ ‬יונתן‭ ‬רטוש‭ ‬על‭ ‬מקור‭ ‬המימונה‭ ‬שקשור‭ ‬לנושא‭ ‬המים‭.‬

ראו‭ ‬משאש‭. ‬הרב‭ ‬משאש‭ ‬נולד‭ ‬במכנס‭ ‬והיה‭ ‬רבה‭ ‬הראשי‭ ‬של‭ ‬קהילת‭ ‬תלמסן‭, ‬עלה‭ ‬לישראל‭ ‬בשנת‭ ‬1965‭ ‬ומונה‭ ‬לרב‭ ‬ראשי‭ ‬בחיפה‭. ‬

הרב‭ ‬שאר‭ ‬ישוב‭ ‬כהן‭ ‬כתב‭ ‬שהגר‭"‬א‭ (‬1797-1720‭) ‬כלל‭ ‬לא‭ ‬נהג‭ ‬לקיים‭ ‬את‭ ‬תפילת‭ ‬התשליך‭.‬

ייבין‭, ‬עמ‭' ‬140‭.‬

מוכרים‭ ‬במיוחד‭ ‬שני‭ ‬צמחים‭ ‬ריחניים‭ ‬אותם‭ ‬מכרו‭ ‬מוסלמים‭ ‬או‭ ‬ספרדים‭ ‬ליהודים‭ ‬בצאת‭ ‬חג‭ ‬הפסח‭: ‬עְטַרשָה‭ ‬ובָּבְּנוּז‭, ‬שני‭ ‬צמחים‭ ‬ממשפחת‭ ‬הגרניום‭.‬

בן‭-‬ברוך‭, ‬עמ‭' ‬28-27‭ ‬

עבו‭, ‬עמ‭' ‬362

ביש‭ ‬גדא‭ ‬בארמית‭ ‬הוא‭ ‬מזל‭ ‬רע‭ ‬ולמפעל‭ ‬הפיס‭ ‬תכנית‭ ‬הגרלה‭ ‬בשם‭ ‬חיש‭ ‬גד‭.‬

ורשה‭ ‬תרפ‭"‬ח

בר־אילן‭, ‬עמ‭' ‬5‭. ‬הספר‭ ‬של‭ ‬דן‭ ‬בראון‭, ‬מחבר‭ ‬קוד‭ ‬דה‭ ‬וינצ‭'‬י‭ ‬נקרא‭ ‬מפתח‭ ‬שלמה‭ ‬ועוסק‭ ‬במסדר‭ ‬הבונים‭ ‬החופשיים‭ ‬ובסמלים‭ ‬שלו‭ ‬בוושינגטון‭.‬

ה‭' ‬גולנץ‭ ‬פרסם‭ ‬הוצאת‭ ‬פקסימיליה‭ ‬באוקספורד‭ ‬1914

שם‭, ‬דף‭ ‬כד‭, ‬ע‭"‬ב

שם‭, ‬דף‭ ‬מ‭"‬ו‭, ‬ע‭"‬א

שם‭, ‬דף‭ ‬ל‭"‬ז‭, ‬ע‭"‬ב

כ‭"‬י‭ ‬גאסטר‭ ‬315‭, ‬דייכס‭ ‬עמ‭' ‬14‭.‬

נ‭' ‬סיבוני‭ ‬מזכיר‭ ‬שיר‭ ‬שהושר‭ ‬במרכש‭ ‬לכבוד‭ ‬לאלה‭ ‬מימונה‭: "‬אָה‭ ‬לַאלָה‭ ‬מִימוּנָה‭, ‬אָה‭ ‬לַאלָה‭ ‬פתוחה‭, ‬ספדונה‭ ‬אל‭ ‬דאר‭ ‬ח‭'‬יר‭ ‬בע‭'‬ינה‭ ‬נמסיו‭" (‬הו‭ ‬מִימוּנָה‭ ‬הגבירה‭, ‬הו‭ ‬גבירה‭ ‬פותחת‭, ‬נשלחנו‭ ‬לבית‭ ‬השפע‭, ‬רוצים‭ ‬ללכת‭). ‬סיבוני‭, ‬מימונה‭, ‬עמ‭' ‬28‭, ‬44‭. ‬משמעות‭ ‬השיר‭ ‬סתומה‭ ‬אך‭ ‬ברור‭ ‬שהגבירה‭ ‬מימונה‭ ‬קשורה‭ ‬לבית‭ ‬של‭ ‬שפע‭. ‬א‭' ‬ממן‭ ‬מפרש‭ ‬את‭ "‬לאלה‭ ‬פתוחה‭" ‬כגברת‭ ‬שפתחו‭ ‬לה‭ ‬שערי‭ ‬הצלחה‭, ‬ממן‭, ‬עמ‭' ‬87‭.‬

איינהורן‭, ‬עמ‭' ‬218-211‭.‬

כתב־יד‭ ‬ממרוקו‭ ‬ברשותו‭ ‬של‭ ‬י‭' ‬איינהורן‭, ‬דף‭ ‬ו‭' ‬ע‭"‬א‭.‬

רפאל‭ ‬אוחנא‭, ‬נולד‭ ‬במכנס‭ ‬בשנת‭ ‬1850‭, ‬בשנת‭ ‬1865‭ ‬התיישב‭ ‬בטבריה‭. ‬מראה‭ ‬הילדים‭, ‬ירושלים‭ ‬תרנ‭"‬ט‭ (‬1899‭), ‬עמ‭' ‬קסג‭-‬קסד‭.‬

סטהון‭, ‬דף‭ ‬א‭' ‬ע‭"‬ב

בן‭ ‬יעקב‭, ‬עמ‭' ‬111‭.‬

סיבוני‭, ‬מימונה‭, ‬עמ‭' ‬22‭. ‬

המונח‭ ‬המקראי‭ ‬המקראי‭ "‬ברית‭ ‬מלח‭" ‬משמעו‭ ‬ברית‭ ‬בין‭ ‬שתי‭ ‬ארצות‭ ‬המתקיימת‭ ‬לאורך‭ ‬זמן‭.‬

רומנילי‭, ‬עמ‭' ‬85‭. ‬למרות‭ ‬הסברו‭ ‬של‭ ‬רומנילי‭, ‬א‭' ‬ממן‭ ‬מציין‭ ‬במאמרו‭ "‬ומסתבר‭ ‬שלא‭ ‬שמע‭ ‬מהחוגגים‭ ‬הסבר‭ ‬שיניח‭ ‬את‭ ‬דעתו‭". ‬יתכן‭ ‬שלא‭ ‬שמע‭ ‬הסבר‭ ‬מלומד‭ ‬מן‭ ‬החוגגים‭ ‬אך‭ ‬אין‭ ‬ספק‭ ‬שבעקבות‭ ‬מראה‭ ‬עיניו‭ ‬הגיע‭ ‬במהרה‭ ‬למסקנה‭ ‬שאת‭ ‬השולחן‭ ‬ערכו‭ ‬במטרה‭ ‬לפייס‭ ‬שדים‭. ‬א‭' ‬ממן‭, ‬עמ‭' ‬86‭.‬

וסטרמארק‭, ‬עמ‭' ‬273‭.‬

איינהורן‭, ‬עמ‭' ‬218‭, ‬הערה‭ ‬6‭.‬

ממן‭, ‬עמ‭' ‬379‭.‬

וינה‭ ‬תרכ‭"‬ז‭, ‬סימן‭ ‬ז‭', ‬סעיף‭ ‬רכ‭, ‬דף‭ ‬ט‭"‬ז‭, ‬ע‭"‬א‭.‬

נדפס‭ ‬לראשונה‭ ‬בקארעץ‭ ‬וגם‭ ‬בפרעמישלא‭ ‬1883‭, ‬זופניק‭, ‬קנלר‭ ‬והאמרשמידט‭. ‬הספר‭ ‬מיוחס‭ ‬לרב‭ ‬הראשי‭ ‬של‭ ‬פראג‭, ‬הפייטן‭ ‬אביגדור‭ ‬קרא‭, ‬שמת‭ ‬על‭ ‬קידוש‭ ‬השם‭ ‬בשנת‭ ‬1439‭. ‬עותק‭ ‬מכתב‭ ‬היד‭ ‬נמצא‭ ‬ברשותו‭ ‬של‭ ‬י‭' ‬איינהורן‭.‬

טולידנו‭, ‬עמ‭' ‬ש‭"‬ד‭.‬

ראו‭ ‬שלייח‭; ‬קלס‭, ‬הל‭, ‬גנאווה‭, ‬הל‭, ‬שמניזם‭.‬

ha hia jat lalla mimuna ‭/ ‬ha hia jat mbarka mes‘uda ‭/ ‬ifraḥ liha lkbir u sģir ‭/ ‬mimuna jayba lǩir lktir ‭/ ‬ha lḥalwa ha šfenj ‭/ ‬ha lkisan lmlyana ‭/ ‬ha ṣaḥa u ṭol l‘mar ‭/ ‬ha lfraḥ u lhana ‭/ ‬ya lalla mimuna lģalia ‭/ ‬šemsek bahia u dauia ‭/ ‬ajina kul ‘am zina u daḥka ‭/ ‬ajina kul ‘am jayba u mbarka

סלושץ‭, ‬עמ‭' ‬402‭. ‬

על‭ ‬מסורות‭ ‬וסיפורי‭ ‬עם‭ ‬הקשורים‭ ‬ל‭'‬לאלה‭ ‬מימונה‭' ‬בקרב‭ ‬המוסלמים‭ ‬ראו‭ ‬דרמנגן‭, ‬עמ‭' ‬69‭; ‬אובן‭, ‬98-97‭.‬

ראו‭ ‬מדרש‭ ‬אגדה‭, ‬מהדורת‭ ‬ש‭' ‬בובר‭, ‬ויין‭ ‬תרנ‭"‬ד‭.‬

אבישור‭, ‬עמ‭' ‬1-17‭.‬

ממן‭, ‬עמ‭' ‬95-85‭.‬

בעניין‭ ‬ברכת‭ ‬האילנות‭ ‬במרכש‭ ‬ביום‭ ‬המימונה‭ ‬ראו‭ ‬הירשברג‭, ‬עמ‭' ‬80‭ ‬וגם‭ ‬בנש‭, ‬עמ‭' ‬270‭.‬

שאול‭ ‬בן‭-‬שמחון‭, ‬מראשי‭ ‬הסתדרות‭ ‬העובדים‭ ‬חידש‭ ‬את‭ ‬מסורת‭ ‬המימונה‭ ‬בישראל‭ ‬החל‭ ‬משנת‭ ‬1966‭ ‬ויזם‭ ‬את‭ ‬הפיכתו‭ ‬ליום‭ ‬בחירה‭ ‬לעובדים‭.‬

מויאל‭, ‬עמ‭' ‬40-39‭. ‬

ראו‭ ‬זעפרני‭.‬

ראו‭ ‬סויסה‭.‬

שי־כתריאל‭, ‬עמ‭' ‬253-252‭. ‬המחברת‭ ‬מציינת‭ ‬עדיין‭ ‬שמקורו‭ ‬של‭ ‬הטכס‭ ‬אינה‭ ‬ידועה‭. ‬ראו‭ ‬בן־עמי‭, ‬המימונה‭, ‬עמ‭' ‬44-36‭. ‬

שער‭, ‬עמ‭' ‬64-57‭.‬

שם‭, ‬שם‭.‬

בן־עמי‭, ‬יהדות‭, ‬עמ‭' ‬קמו‭. ‬ראו‭ ‬את‭ ‬אותו‭ ‬מאמר‭, ‬ללא‭ ‬חתימה‭, ‬גם‭ ‬חוברת‭ "‬מימונה‭" ‬מנהג‭ ‬עתיק‭ - ‬חג‭ ‬חדש‭, ‬שהופק‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬מרכז‭ ‬ההסברה‭ ‬ואמנות‭ ‬לעם‭, ‬ביזמתו‭ ‬של‭ ‬שאול‭ ‬בן־שמחון‭, ‬ירושלים‭ ‬1971‭. ‬בן־שמחון‭ ‬שיזם‭ ‬את‭ ‬חידושו‭ ‬של‭ ‬החג‭ ‬החל‭ ‬משנת‭ ‬1968‭ ‬במסגרת‭ ‬ברית‭ ‬יוצאי‭ ‬מרוקו‭ ‬מציין‭ ‬שהחגיגות‭ ‬החלו‭ ‬בישראל‭ ‬כבר‭ ‬משנת‭ ‬1965‭ ‬במסגרת‭ ‬אגודת‭ ‬יוצאי‭ ‬פס‭ ‬והתקיימו‭ ‬לראשונה‭ ‬ביער‭ ‬הרצל‭ ‬ליד‭ ‬בן‭-‬שמן‭. ‬בהמשך‭ ‬הסתייג‭ ‬מן‭ ‬הדיווחים‭ ‬העיתונאים‭ ‬השליליים‭ ‬בקשר‭ ‬לחג‭.‬

בן־עמי‭, ‬יהדות‭, ‬עמ‭' ‬קלט‭.‬

שם‭, ‬שם‭.‬

בן־עמי‭, ‬איינהורן‭, ‬עמ‭' ‬קנב‭.‬

שם‭, ‬עמ‭' ‬קנא‭-‬קנב‭. ‬בן־עמי‭ ‬מתכוון‭ ‬להרצאתו‭ ‬בקונגרס‭ ‬החמישי‭ ‬למדעי‭ ‬היהדות‭, "‬נוכחות‭ ‬השדים‭ ‬בבית‭ ‬היהודי‭ ‬המרוקני‭", ‬ירושלים‭ ‬תשל‭"‬ג‭, ‬עמ‭' ‬3-6‭.‬

שם‭, ‬שם‭.‬

ממן‭, ‬עמ‭' ‬89‭.‬

רומנילי‭, ‬עמ‭' ‬85‭. ‬למרות‭ ‬הסברו‭ ‬של‭ ‬רומנילי‭, ‬א‭' ‬ממן‭ ‬מציין‭ ‬במאמרו‭: "‬ומסתבר‭ ‬שלא‭ ‬שמע‭ ‬מהחוגגים‭ ‬הסבר‭ ‬שיניח‭ ‬את‭ ‬דעתו‭". ‬יתכן‭ ‬שרומנילי‭ ‬לא‭ ‬שמע‭ ‬הסבר‭ ‬מלומד‭ ‬מן‭ ‬החוגגים‭ ‬אך‭ ‬אין‭ ‬ספק‭ ‬שבעקבות‭ ‬מראה‭ ‬עיניו‭ ‬הגיע‭ ‬למסקנה‭ ‬שאת‭ ‬השולחן‭ ‬ערכו‭ ‬במטרה‭ ‬לפייס‭ ‬שדים‭. ‬ממן‭, ‬עמ‭' ‬86‭.‬

עבו‭, ‬עמ‭' ‬363‭. ‬בן־עמי‭ ‬רואה‭ ‬בבגדים‭ ‬אלה‭ "‬תחפושת‭" ‬ולא‭ ‬בגדים‭ ‬מסורתיים‭ ‬שכוונתם‭ ‬להתחבר‭ ‬למסורת‭ ‬מקומית‭. ‬בן־עמי‭, ‬יהדות‭, ‬עמ‭' ‬קמד‭.‬

ממן‭, ‬עמ‭' ‬94-93‭.‬

הירשברג‭, ‬עמ‭' ‬77‭; ‬הירשברג‭, ‬מימונה‭, ‬עמ‭' ‬88‭.‬

איינהורן‭, ‬עמ‭' ‬217‭.‬

הירשברג‭, ‬המימונה‭, ‬עמ‭' ‬88‭.‬

ראו‭ ‬ליכט‭.‬

ה‭' ‬גולדברג‭, ‬חגיגות‭, ‬עמ‭' ‬112‭.‬

הפניות ביבליוגראפיות

עבו Isaac David Abbou, Musulmans Andalous et Judéo-Espagnols, Editions Antar, Casablanca, 1953

E. Aubin, Le Maroc d'aujourd'hui, Armand Colin, Paris, 1904, pp. 97-98 אובן

בן-ברוך Salomon Benbaruk, Trois quart de siècle pêle-mêle, Maroc-Canada, 1920-1950-1990, (Montréal 1990) 

בנש José Benech, Un des aspects du Judaisme, Essai d'explication d'un Mellah, Edition Larose, Paris 1940 

שלייח Abdelhafid Chlyeh, Les Gnaoua du Maroc, itinéraires initiatiques, transe et possession, La Pensée sauvage, Paris 1997 

קלס  Pierre-Alain Claisse, Les Gnawa marocains de tradition loyaliste, L'Harmattan, Paris 2003 

כהן E. H. Cohen, "The Bitter and the Sweet: A Structural Analysis of Mimuna", The Journal of Ritual Studies vol. 17, 1, Pittsburgh 2003. 

דייכס Samuel Daiches, Babylonian Oil Magic in the Talmud and in the Later Jewish Litterature, Jews' College London, Publication N° 5, London, 1913. 

דרמנגן Emile Dermenghen, Le culte des saints dans l'Islam maghrebin, Paris, 1954

גולדברג, מעמד Harvey E. Goldberg, "The Mimuna and the Minoriry Status of Moroccan Jews", Ethnology XVII, 1978. 

הל, גנאווה  Bertrand Hell, Le tourbillon des génies : au Maroc avec les Gnawa, Flammarion, Paris 

הל, שמניזם Bertrand Hell, Possession et chamanisme : les maîtres du désordre, Flammarion, Paris 2002

לג'ה Doctoresse Legey, Essai de facteur marocain, Ed. Paul Geuthner, Paris, 1926

סיבוני, מימונה Nessim Sibony, Trois énigmes, Pessah et la Mimouna, Coutumes juives, J. T. Productions,Sherman Oaks, Los Angeles 2003. 

סיבוני, ילדות Nessim Sibony, Enfance juive au Maroc, Paradis perdu ? Pessah, Archives culturelles et folkloriques, J. T. Productions, Sherman Oaks, USA. 

וסטרמארק Edward Westermarck, Ritual and Belief in Morocco,vol.1, Winifred Blackman, London 1926 

זעפרני Haïm Zafrani, Deux mille ans de vie juive au Maroc, Maisonneuve Larose et Eddif, Paris 1999

אבישור‭ ‬ יצחק‭ ‬אבישור‭, "‬לאופיו‭ ‬הדימוני‭ ‬של‭ ‬סיפור‭ ‬חתן‭-‬דמים‭ (‬שמות‭ ‬ד‭, ‬כד‭-‬כו‭)", ‬אשל‭ ‬באר‭ ‬שבע‭ ‬ב‭', ‬תש‭"‬ם‭.‬

אוחנא‭ ‬ רפאל‭ ‬אוחנא‭, ‬מראה‭ ‬הילדים‭, ‬ירושלים‭ ‬תרנ‭"‬ט

אזולאי‭ ‬ חיים‭ ‬יוסף‭ ‬דוד‭ ‬אזולאי‭, ‬מורה‭ ‬באצבע‭, ‬וינה‭ ‬תרכ‭"‬ז‭. ‬

איינהורן‭ ‬ יצחק‭ ‬איינהורן‭, "‬המימונה‭ - ‬מקורה‭ ‬ומהותה‭", ‬תרביץ‭, ‬שנה‭ ‬מ‭"‬א‭, ‬תשל‭"‬ב‭.‬

אלבו דן‭ ‬אלבו‭, ‬חג‭ ‬המימונה‭ ‬בקהילת‭ ‬וואזן‭ , ‬ברית‭ ‬23‭, ‬עורך‭ ‬אשר‭ ‬כנפו‭, ‬אביב‭ ‬תשס‭"‬ה‭ ‬2005‭.‬

אלקיים משה‭ ‬אלקיים‭, ‬עורך‭, ‬מימונה‭, ‬היחידה‭ ‬לתרבות‭ ‬שבטי‭ ‬ישראל‭, ‬המרכז‭ ‬לתרבות‭ ‬ולחינוך‭, ‬ההסתדרות‭ ‬הכללית‭, ‬תל‭-‬אביב‭ ‬1982‭.‬

בנימין‭ ‬השני בנימין‭ ‬השני‭, ‬ספר‭ ‬מסעי‭ ‬ישראל‭, ‬ליק‭ ‬1859‭, ‬עמ‭' ‬379‭.‬

בן‭ ‬יעקב א‭' ‬בן‭ ‬יעקב‭, ‬עורך‭, ‬ילקוט‭ ‬מנהגים‭ ‬א‭', ‬הוצאת‭ ‬המדפיס‭ ‬הממשלתי‭, ‬ירושלים‭ ‬תשכ‭"‬ז‭.‬

בר‭ ‬ירוחם אלקנה‭ ‬בר‭ ‬ירוחם‭, "‬ספר‭ ‬הפליאה‭", ‬פרעמישלא‭ ‬1883‭, ‬אוסף‭ ‬איינהורן

בן־עמי‭, ‬יהדות יששכר‭ ‬בן־עמי‭, ‬יהדות‭ ‬מרוקו‭, ‬פרקים‭ ‬בחקר‭ ‬תרבותם‭, ‬חג‭ ‬המימונה‭ ‬של‭ ‬יהודי‭ ‬מרוקו‭, ‬הוצאת‭ ‬ראובן‭ ‬מס‭, ‬ירושלים‭ ‬1975‭. ‬פורסם‭ ‬ללא‭ ‬חתימה‭ ‬גם‭ ‬בחוברת‭ "‬מימונה‭" ‬מנהג‭ ‬עתיק‭ - ‬חג‭ ‬חדש‭, ‬מרכז‭ ‬ההסברה‭ ‬ואמנות‭ ‬לעם‭, ‬עורך‭ ‬שאול‭ ‬בן־שמחון‭, ‬ירושלים‭ ‬1971‭.‬

בן־עמי‭, ‬אייהורן יששכר‭ ‬בן־עמי‭, ‬למאמרו‭ ‬של‭ ‬י‭' ‬איינהורן‭ '‬המימונה‭ - ‬מקורה‭ ‬ומהותה‭', ‬יהדות‭ ‬מרוקו‭, ‬פרקים‭ ‬בחקר‭ ‬תרבותם‭, ‬הוצאת‭ ‬ראובן‭ ‬מס‭, ‬ירושלים‭ ‬1975‭.‬

בן־עמי‭, ‬מנהג יששכר‭ ‬בן־עמי‭, ‬מנהג‭ ‬עתיק‭, ‬חג‭ ‬חדש‭, ‬הוצאת‭ ‬משרד‭ ‬החינוך‭, ‬ירושלים‭ ‬1970‭. ‬

תגובה  למאמר מאת ד"ר דן מנור